איזה בחורה תרצה אותי לא עשיתי טיול לא טסתי לא כלום? אני לא שווה כלום וחסר ערך

היי, אני בן 25 בעוד שבועיים, ואני כבר לא אהיה חייל משוחרר זאת אומרת שיעברו 3 שנים מאז השחרור. קצת רקע צבאי:
התגייסתי במרץ 14 כלוחם במשמר הגבול בגיל 19 וחצי והשתחררתי במרץ/אפריל 17 (בגלל הדפוק). ובמהלך השירות הייתי ביחידה מיוחדת.
חזרה לסיפור - ההורים שלי התרגשו כשהייתי קטן גיל 6 ככה וגדלתי רק עם אמא לפעמים עם אבא, לפני הצבא הייתי ילד קצת בעייתי מסתובב עם חבר'ה לא טובים גדלתי בפריפריה (עיר לא מפותחת) בצפון, הייתי יושב הרבה על המחשב הייתי גם מושפע התחלתי לעשן בגיל 17 (סיגריות), ומגיל 14 הייתי מעשן נרגילות שותה בירות/אלכוהול (הכוונה וודקה) לפעמים.. לא היה לי כזה משמעת עצמית הייתי מפוזר קצת ומתעסק רק בשטויות לפעמים פליליות בגלל החבר'ה וכי רציתי לזה כדי להראות את עצמי, ולא הייתי מתעסק בעיקר שזה בפיתוח עצמי.
לא הייתי לומד יש לי 12 שנות לימוד אבל בלי בגרות יש לי איזה 4 בגרויות כרגע אני משלים. וככה התגייסתי לצבא. היה לי נורא קשר להסתגל למערכת הזאת אבל מה שכן תמיד הייתי הכוכב היו אוהבים אותי חלק כן וחלק לא אבל הרוב כן.. העיניים תמיד היו עליי רוב הזמן המפקדים שברו איתי דיסטנס ממש מהר, אבל היה לי קשה מנטלית שזה השפיע גם פיזי לא שהייתי כזה חזק כי לא הייתי מתאמן לפני הצבא..
כשסיימתי טירונות בהצלחה ועברתי לפלוגה המצבעית באיו"ש היה לי שם סגל ממש חרא, לא כולם אבל הרוב.. היה לי מאוד קשה היה ילד עם אגו גבוהה והיה לי קשה שאומרים לי מה לעשות ולא נותנים לי יחס כראוי. אחרי תקופה של משהו כמו 9 חודשים בשירות נכנסתי בפעם הראשונה על עבירות משמעת לכלא (כלא 6), וגם שם עשיתי בעיות אבל למזלי הייתי מגבניק ולא יכלו לעשות איתי יותר מדי אז ניצלתי את זה זה יישמע מוזר אבל אהבתי את זה. אחרי כמה חודשים מסוימים התחלתי להרגיש שממש קשה לי הייתה לי זוגיות כמובן שהיא לא נמשכה יותר מחצי שנה אחרי חצי שנה זה נגמר, גם לא היה לי רישיון ורכב באותה תקופה היא הייתה גרה 20 דקות ממני, הייתי רואה אותה פעם בשבועיים אפילו פעם בחודש.. ואני הייתי חושב על זה שאין לי איך ליהנות איתה לצאת למקומות וכולי כי אין לי רכב ותמיד התסכלתי על מה שאין לי ואיך היא תסתכל עליי וזה היה סתם מוריד אותי.. וגם בזוגיות שלנו לא שכבנו פעם אחת שזה גם הקשה עליי הקשר הזה אבל אני יכול להבין אותה היא לא הייתה בשלה לזה.. ולאחר הפרדה היה לי מאוד קשה ואז עברתי ליחידה המיוחדת לאחר כמה מיונים שלא יודע איך עברתי אותם במצב הזה, ושם חשבתי שיהיה לי יותר קל ויותר גאווה אבל לא, הרגשתי שאני עושה משהו שאני לא אוהב נחשפתי לגופות בדרגות שונות אחרי הכל שירתי בתקופה של הפיגועים, והלכתי כזה לאיבוד..
הרגשתי שלא מבינים אותי אף אחד לא רואה שעובר עליי משהו יכול להיות שהייתי מקצוען בלהסתיר את זה הייתי עצבני מתעצבן מכל דבר רב כל הזמן עם חיילים בא טעון, פשוט סבלתי הייתי בדיכאון הרגשתי שיש עליי 100 קילו לפעמים היה לי קשה לקום מהמיטה וללכת ברמה כזאת. כמה חודשים לפני השחרור עברתי למטבח על תקן לוחם וגם שם היה לי ממש קשה וככה השתחררתי עם המשקל עליי..
וראוי לציין בתקופה שהייתי במטבח התחלתי לעשן גראס עם החברה וזה עשה לי ממש טוב. אחרי שהשתחררתי חודש ככה עשנתי לבד בבית וקבלתי את ההתקף החרדה הראשון בחיים שלי אולי היה לי לפני ולא שמתי לב אבל זה ללא ספק ההתקף החרדה שאני זוכר ולא אשכח שהיה לי ל5 שעות לבד בבית בחדר שלי בלילה!
חשבתי שהשתגעתי ונכנסתי לדיכאון ואחרי זה היה לי עוד הרבה התקפי חרדה כמובן שאחרי ההתקף החרדה הראשון הפסקתי ישר לעשן מאותו אז עד היום לא נגעתי בגראס! אולי לפעמים עם החברה הייתי משקר שאני לוקח שכחתה אבל לא באמת לקחתי. ומאז אותו ההתקף המצב שלי רק החמיר הייתי בדיכאון ממש הרגשתי שיש לי משהו בחזה ובראש לא יודע איך להסביר את זה תקופה של שנה ככה לא יכלתי לעבוד לא יכלתי כלום כלום!!! הייתי כל היום בחדר ובמחשב מנסה לחפש פתרונות לזה.
היה לי חרדה מכל דבר ואני הבן אדם הכי חזק שיש אבל נהייתי שבר כלי, ואז מצאתי את היחידה לתגובות קרב שהיום אני מטופל שם על ידי פסיכולוג משהו כמו 4/5 חודשים ושנה וחצי שאני עובד ברצף כרגע לא כל כך בגלל הקורונה אבל אני מנסה להשלים בגרויות אני לומד במכללה.
לפעמים יש לי מצב רוח ירוד שאני מסתכל על החיים שלי בגיל 25 שלא עשיתי טיול ולא טסתי לחול בגלל כל מה שעברתי אני פוחד שיהיה לי התקף חרדה ולפעמים יש לי ניתוקים כאלה (אגב זה מהצבא יש לי) כאילו אני מפוחד וכרגע הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני בהרבה! אבל אני עדיין לא מצליח למצוא את הייעוד שלי בחיים ולמצות את עצמי.. אני כל פעם אומר משהו אחר ולא סגור על עצמי כאילו אני מחרטט את עצמי ואת הסובבים אותי במה אני רוצה להיות, אין לי זוגיות אף פעם זה לא היה חסר לי אבל אני מרגיש עכשיו שזה חסר לי ואני נראה ממש טוב למצוא חברה זה לא הבעיה שלי בנות שרופות עליי אבל מהצבא מהבנאדם הכי צארמר והכי ביטחון בשמיים נהייתי חסר ביטחון ומפוחד.. לא מתמיד אם זה בספורט לימודים וכולי אני ממש מיואש מעצמי..
ובנוסף מטריד אותי שאני רוצה זוגיות אבל מצד שאני לא רוצה להכניס בחורה לחיים שלי שאני ככה, וכמובן שאם אני אכנס לזוגיות אני רוצה להיכנס לזוגיות עם בחורה שהיא עם הראש על הכתפיים ויודעת מה היא רוצה מעצמה אבל ואבל גדול.. אני לא יכול לדרוש את זה כשאני לא כזה וזה מעציב אותי.
איזה בחורה תרצה אותי לא עשיתי טיול לא טסתי לא כלום? אני לא שווה כלום וחסר ערך ואני לא אומר את זה כדי להוריד את עצמי אני אומר את זה כי זה באמת ככה.
זה אחד הבעיות שיש לי סטנדרטים גבוהים אצל בחורה שהם יותר גבוהים ממני וזה גם למה אני דוחה אותן כי מגיע להן יותר טוב ממני ואני לא רוצה שהיא תפגע..
כמו שראיתם יש לי הרבה בעיות ושאלות אשמח שתענו לי על כולם, או כל מה שאתם חושבים שאני צריך לעשות.
תודה מראש