קשה לי עם אבא, מרגיש שהוא לא מצליח לקבל אותי, מתייחס אלי ככושל

אני בן 27, בעל תואר ראשון, השנה חזרתי לגור בבית עם ההורים אחרי שהפסקתי עבודה אחרי 3 שנים מחוץ לבית ועוד 4 שנות לימוד. יש לי 3 אחים חוץ ממני (אני הקטן ביניהם) ואחות קטנה ממני. אני תמיד זוכר שמהיותי קטן אבא שלי לא האמין בי ותמיד הסתכל עליי כבן אדם כושל, כשהוא רואה אותי רוב הזמן יש לו תנועה לא רצונית של אי נוחות שכבר התרגלתי אליה למרות שכל פעם אני מנסה לנסח אותה ולהבין למה הוא מתנהג ככה אלי..
בד"כ איננו מתייחס למה שאני אומר, לאחים שלי הוא כן מתייחס למרות שאני מאז שהייתי קטן ידוע שאני מנומס עם כל המבוגרים ממני ומכבד אותם. נדיר מאוד שאני מתבדח עם אבא שלי כי מרגיש שהוא לא מקבל את זה, שאר האחים מתבדחים איתו ולפעמים בדיחות עם השפלות שהוא מקבל וזה מושך אותו יותר מאשר כבוד ושקט שאני מעניק לו.
מחוץ לבית אני בן אדם חברתי מאוד, מרגיש שאני בן אדם אחר לגמרי מלא ביטחון עצמי אהוב על כולם, גם בתקופת הלימודים וגם בתקופת העבודה הייתי כך, כשהייתי חוזר לבית בסופ"ש ובחופשות רק נהניתי מהיום הראשון, ישר אחריו קיבלתי אותו יחס והביטחון חזר להיות ירוד.
השנה אני חזרתי לבית אחרי שהפסקתי עבודה כי חשבתי לתכנן מסלול מחדש, בשנה הזאת אני מדוכא, עם ביטחון ירוד גם בבית עם ההורים ועם האחים וזה משפיע עליי גם מחוץ לבית עם החברים.
מרגיש שבאמת עכשיו נכשלתי בחיים, אין לי חשק לכלום, חסר מוטיבציה, ולא מוצא את המשפחה לידי, להפך, מרגיש שכל מה שאני עובר מוכיח לאבא שלי שאני בן אדם כושל. גם האחים שלי התחילו להסתכל עליי כך. והתחילו לדבר אליי כאל בן אדם כושל שמגיע מהרחוב ומשרת אותם.
תמיד אני חושב על זה שיכלתי להיות בן אדם לגמרי אחר אם אבא תמך בי באמת, למרות שהוא ואמא שלי שלמו את שכר הלימודים שלי ונתנו לי כסף, אבל גם אני זוכר שבאותה תקופה באוניברסיטה בקושי הוא נתן לי כסף, לקחתי תמיד מאמא.
שאר האחים הוא נותן להם את מה שהם מבקשים ומעבר, מעודד אותם על תכניות שהם מתכננים לא חשוב מה הם, וזה מגביר את הביטחון העצמי שלהם. אצלי זה הפוך.
דיברתי על זה פעם עם אמא שלי, שאבא לא נותן לי כבוד מספיק וזה מכשיל ומשפיל אותי, ולא מתייחס אליי כמו לשאר האחים. אז היא סיפרה לו והוא כעס מאוד והתחיל להגיד שאני מאשים אותו בדברים לא נכונים.
קשה לי לדבר על זה עם אמא או עם מישהו אחר במשפחה כי אני לא רוצה לפתוח נושאים כאלה במשפחה כאשר שאר המשפחה נהנים, כי לא רוצה שיגידו שאני מנסה לחפש קונפליקטים ובעיות שאין להם מקום בזמן הזה שאני חזרתי לגור בבית.
יש לי חברה שאני מאוד אוהב ומעריך,, והיא גם. אבל קשה לי להתחתן במצב כזה, גם נפשית מרגיש לא טוב וגם היחס שלי עם אבא ושאר האחים לא טוב.
מרגיש שטעיתי שחזרתי לבית ורוצה לחזור להיות רחוק כמה שאפשר... אבל גם זה לא פותר את הרגשות הפנימיות שישארו איתי לעד.