היי ערב טוב לכולם,
אני בן 24 וגר עם ההורים+אחים בגיל הטיפש עשרה ואני עם מגבלה נפשית וקשה לי לצאת מהבית או להיות בחברת אנשים ואני עובד גם בתקופת הקורונה.
החדר שלי נמצא קיר/דלת ליד החדר של הורי, והיום בשעות הבוקר המקודמות הורי סתם שוחחו בניהם במיטה ולא הצלחתי להמשיך לשיון , קמתי אליהם וידעתי אותם שאני לא יכול לישון בגלל זה. (בלי תוקפנות )
ממש בסוף יום נגשתי לאבא בעניין הזה והוא אמר לי שככה הם אם הם רוצים לדבר הם ידברו אני לא גר לבד וכו והצדיק את המעשה הזה (חושש שזה יהיה עוד פעמים ) אמר שאם הם לא ישנים שניהם והם רוצים לדבר ב2 בלילה הם ידברו .
ואמר לי "מה כשאתה יוצא מהחדר ב12 בלילה לשירותים כדי לצחצח שיניים ומעיר אותי , אני אומר לך משהו"?
אמרתי לו שזה רגעי ואז אמר, שהוא לא יכול לחזור לישון .
זה נכון ולא נכון הרבה פעמים הוא חוזר לישון (הוא דיי נוחר) אבל יש פעמים שהוא מוטרד ממשהו והוא באמת לא חוזר לישון. אבל לאו דווקא זה בגללי
בכל אופן עם הדוגמה הזאת הוא מצדיק את השיחה על לפנות בוקר שהם ניהלו וינהלו.
עכשיו אני לא כועס על הוריי אבל נראה ששניהם מצדיקים את זה ומצד אחד אני לא יכול לאסור עליהם לדבר מצד שני מה אני כן יכול לעשות ?
קחו בחשבון מנסיבות החיים אני לא יכול לגור לבד גם לא הוסטל (זה אחד הקשיים שאתם אני מתמודד) יש הרבה צעירים שגם הם מוגדרים נפגעי נפש אבל להם אין את הקשיים שמונעים ממני לגור במשותף. בסופו של דבר אני אצא מהבית.
ניסיתי בעבר לישון עם אטמי אוזניים אני כמעט ולא נרדם עם זה . וגם זה לא בריא ,כי השעוות האוזניים לא יוצאת החוצה.
הייתי יושן עם רעש לבן בעבר אבל זה ממש גרם לי לי להיות תלוי בזה ,לא יכול להירדם בחדר שקט .
האם זה תקין ככה במשפחות ? אגב לאבא שלי יש קול עבה וגם כשהוא מנמיך את הקול אתם שומים צליל עבה .
יש משהו שתוכלו להציע לי לעשות מלבד לשלוח אותי לגור לבד
חשוב לי להבהיר שוב שאני לא כועס על הוריי ,בדרך כלל אני כועס אבל הפעם שיניתי גישה בשתי השיחות עם אבא , כי אני מבין שאי אפשר לסתום להם את הפה או לדרוש מהם , זה רק עם הם רוצים להתחשב .
תודה .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות