לפני שאתם מגיבים על הכותרת תקראו ורק אז תגיבו
אני אנסה כמה שאני יכול לסכם את זה בשביל שזה לא יהיה ארוך מידי. ביסודי לא היו לי הרבה חברים אני הרבה לבד וגם כשניסיתי להתחבר אל אנשים הם רק צחקו עלי ולא שיתפו אותי , עליתי לחטיבה ולתיכון ועדיין זה נמשך והייתי לבד כל ההפסקות ובטיולים שהיו בבית הספר. ישבתי לבד כל הפסקה כל יום הייתי לבד וגם כשחזרתי מבית הספר לא קיבלתי מספיק יחס מההורים ומהאחים, לא הייתי מקבלת הודעות ווצאפ לא היו מחבקים אותי או אומרים לי מילה טובה הרגשתי כמו רוח. מאז התיכון ובערך מאז החטיבה התחלתי להרגיש שאני שונאת את כולם שאני שונאת אנשים , שונאת לראות אותם מחייכים וצוחקים ומדברים שונאת את הנוכחות שלהם בכל מקום וגם את המשפחה. הפלתי על כולם את האחריות והאשמתי את כולם בבעיות שלי ובכאב שלי. הרגשתי שלא אכפת לי שמישהו ימות מישהו קרוב או מישהו שאני בכלל לא מכירה, כשמספרים לי שמישהו נפטר אני לא מרגישה שום רגש של עצב או שמחה אני פשוט לא מרגישה שום דבר. לא חושבת כלום ולא מרגישה כלום. אני מרגישה שלא אכפת לי מה יכול לקרות לאנשים . אני כועסת על כולם ושונאת את כולם וכועסת על כולם שהשאירו אותי לבד עד היום, אני לא עשיתי שום דבר שגרם למישהו להתרחק ממני הייתי ילדה ביישנית ועדינה ודווקא בנאדם שמח שיש לו ביטחון אפילו שהייתי ביישנית. ועכשיו הכל נעלם אני לא שמחה ואין לי כבר ביטחון, לא מסוגלת ולא נותנת הזדמנויות לאנשים להתקרב אלי כי אני מרגישה שהם גם יעזבו אותי בסוף ויפגעו בי. וכשאני נותנת הזדמנויות הם עוזבים ואז שוב מסתגרת יותר ויותר. אני פגועה נורא מכולם ואין לי יחס מאף אחד אני תמיד לבד כל יום לבד, אף אחד לא שולח לי בוקר טוב או לילה טוב ואף אחד לא אומר לי שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו. בהתחלה זה נורא כאב ופגע ועכשיו אני מרגישה שאני אדישה להכל חסרת רגש . שלא אכפת לי משום דבר ושאין לי כח אפילו לשנות את המצב מרוב שאני פגועה ומפחדת להיפגע ולתת הזדמנויות לאנשים.
איך אני משנה את זה? איך אני חוזרת להיות עם ביטחון? איך אני חוזרת להיות שמחה? איך לתת לאנשים הזדמנויות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות