נולדתי להיות לבד... שבור

אני בטוח שנולדתי להיות לבד... ללא מישהי לאהוב ושתאהב בחזרה...
אף פעם לא רדפתי אחרי בחורה, למרות שהיו מתחילות איתי המון, אני נראה טוב ושרירי, די אסרטיבי וחכם, (לא על משהו... סתם מתאר את עצמי) ותמיד בחורות אמרו לי שהן "מרגישות בטוחות לידי".
לא עניין אותי אף פעם לז^^ן או לשתות או לעשן, או להתחיל עם 10 בחורות בו זמנית, או ללכת לז!נה כמו רוב בני הנוער... לא היה לי בראש בכלל בחורה עכשיו, כי אני עסוק בלימודים, אבל לפני קצת יותר מחצי שנה היכרתי מישהי במסגרת משותפת, בהתחלה לא שמתי לב אליה, סתם עוד מישהי, אבל ממש במקרה התחלנו לדבר באינסטגרם, וגיליתי את הבחורה הכי מדהימה שהיכרתי - שמורה, יש לה אופי מושלם והיא פשוט מושלמת בכל דבר קטן שיש בה!
היא תמיד היתה שולחת הודעות, היינו מתכתבים כל יום כל היום, ואחרי חצי שנה התחלתי לפתח אליה רגשות... אז התוודיתי, אמרתי לה, אבל היא שברה לי את הלב, אמרה שאני רק ידיד אבל אדם מדהים, אז הרגשתי שאין כבר טעם לדבר... זה סתם כואב - אני אדם שלא נפתח בפני אף אחד, אבל בפניה הורדתי הכל, סמכתי עליה.
אבל היא המשיכה לשלוח הודעות, חשבתי שאולי היא כן מרגישה משהו, אבל לא- פשוט ריסקה לי עוד את הלב!
אני שואל למה? למה לבלבל ככה בן אדם?! ראיתי אותה כאחת המושלמת, שבא לי רק לחבק אותה, להיות זה שיעמוד לצידה והיא לצידי, אני לא מתחבר לבחורות היום, הכל זול ופרוץ, ומצאתי מישהי מדהימה שלא רציתי לאבד...
כרגע היא הפסיקה לשלוח הודעות ואנחנו בנתק... אני מרגיש פשוט ריק, יש לי חוסן נפשי גבוה, אני משדר המון ביטחון ואנשים רואים בי ממש כטיפוס שלוקחים ממנו השראה(אני מספיק ללמוד, להתאמן, אני שאפתן ועושה המון דברים ומצליח לשלב חיי חברה)... אבל זה אוכל אותי... לא יודע מה לעשות, לא מפסיק לחשוב עליה, על כמה אני מתגעגע לשיחות שלנו, אבל אני לא רוצה אותה כידידה... אני לא מתחבר לקטע הזה של ידידות, אני מיושן בקטע הזה, לא רוצה מישהי זולה או פרוצה, רוצה ילדה טובה, מישהי שתיהיה שותפה שלי לחיים, שנוכל לדבר על הכל, לתמוך, לאהוב.... זה נשמע די "חנוני", אבל אני הכי לא כזה, אני אדם מאוד כריזמטי שיש לו קול,אבל בקטע הזה(ובעוד המון קטעים) אני שונה מבני גילי... אני חושב שלא אמצא עוד אף אחת שמתאימה לי, בעיקר בגלל מה שהולך היום בחוץ...
אפשר בבקשה עצות מה לעשות? האם לשכוח אותה? או יותר נכון לנסות לשכוח? האם לשלוח לה הודעה אחרי נתק של כמה ימים? להילחם? אני לא אחד שייכנס לדיכאון, אבל זה כואב, מאוד... תודה למי שקרא, ולאלו שיענו.