היי קוראים לי עדי אני בת 19 מהמרכז ויצאתי על נפשי לאחר חצי שנה בצבא שהיה לי נורא שם.
מאז שיצאתי אני פשוט כל הזמן בבית ולא באלי לראות אנשים , לא אוהבת טת החברים שלי ולא באלי להזיז את עצמי מהטלוויזיה שגם ככה לא משפרת את מצבי .
כשהייתי בבית ספר אז היו לי חברים והם חברים שלי עד עכשיו אבל תמיד הרגשתי שאני לא כלכך קשורה ועוד לא מצאתי את המקום שלי והרגשתי שזה לגיטמי בגלל שאני בתיכון ובצבא זה ישתפר או משהו . כאילו בעיקרון היה לי חלום שהצבא יחליף את מעגל החברים וגם יוציא אותי מהבית כי אני לא מסתדרת עם המשפחה שלי . אבל הצבא לא מימש את זה ובסוף יצאתי וחזרתי לחייים הקודמים שלי, שאני פשוט לא אוהבת .
אני בן מאוד חברתי (אבל אני די בררנית אני לא אוהבת כל הן אדם שאני מתחברת אליו )אבל אני צריכה מסגרות ואני מחפשת שירות לאומי אבל אז מתייאשת וחוזרת לטלוויזיה .
תמיד עודדתי את עצמי פעם שכשאני אצא מהתיכון ואני יהיה בצבא או באוניברסיטה אז החיים שלי יסתדרו איכשהו ואני אמצא את המקום שלי ואת החברים שלי . אבל פשוט התחלתי לאבד אמונה שזה יקרה.
התחלתי לקרוא מה אנשים מרגישים פה באתר הזה ובהתחלה הרגשתי טוב שיש אנשים שעוברים מה שאני עוברת אבל פתאום התחלתי לקרוא מלא שאלות של אנשים בני 30 שמרגישים כמוני וזה כלכך מפחיד אותי שככה גם אני יהיה עד אז .
בתכלס אני פשוט רוצה לשמוע עצות של אנשים שהיו במצב שלי ויצאו מזה , כלומר אחרי שהם יצאו מהצבא גם זה אחרי שירות מלא הרגישו שהם איבדו את עצמם והביטחון ברצפה והם די היו בודדים ואחרי כמה זמן הכל הסתדר והם מצאו את המקום שלהם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות