אני בת 14.7 בכורה וההורים שלי פשוט וקל לא סומכים עליי בכלל
לטענתם הם סומכים עליי מאוד אבל זה ממש לא מרגיש ככה- הם כל הזמן מחפשים איפה אני וכשאני עונה להם הם פשוט לא מאמינים לי, לא נותנים לי לצאת עד מאוחר וכל הזמן מגבילים אותי בזמנים ובמקרה ואני מאחרת אני מקבלת עונשים....
בחיים שלי לא פגעתי באמון של ההורים שלי תמיד הייתי ילדה טובה, תלמידה מצטיינת, מסתובבת בחברת ילדים מאוד טובה ואני כל הזמן עוזרת במטלות הבית או יותר נכון עושה פשוט הכל במקומם והם רק מבלגנים (בסוף הם מתלוננים שיש בלגן)
אין סיבה שהם לא יסמכו עליי אבל זה פשוט קורה ושלא תבינו אותי לא נכון אני ניסיתי לדבר איתם על למה הם לא סומכים עליי ופשוט אין להם תשובה ולי אין איך להגיב להם..
אני חייבת עזרה, לא מצליחה לעשות כלום מרגישה כאילו הם חונקים אותי למה הם חייבים להיות כאלו? עשיתי משהו לא נכון? אני תמיד משתפת אותם בהכל והם מתנהגים אליי כאילו אני סתומה...
אל תגידו לי שהם דואגים לי כי כרגע הם פשוט הורסים לי את החיים, את החיי חברה שלי, את הלימודים, את התחביבים **את הכל** הם לא נותנים לי לעשות דברים שאני אוהבת בגלל שלטענתם לעשות את זה עד 20 נגיד זה מאוחר מדיי...
לא מבינה מה אכפת להם מה אני עושה הם רק רוצים להנחות אותי בדרך הנכונה וגורמים לי להפסיק לעשות דברים שאני רוצה ואוהבת
אני הייתי עושה הכל בשביל שיתנו לי ליפול לבד כדי שאוכל אחר כך לקום לבד.
לא רוצה שהם יכוונו אותי, רוצה להצליח בזכות עצמי, רוצה שיתנו לי להיות עם חברים שלי כמו שלהם נותנים (הם כל כך חשובים לי שלא תאמינו אפילו כמה)...
מה אני עושה???? בבקשה מכם תעזרו לי אני חייבת לפתור את זה לא יכולה לדמיין שאני אהיה ככה עד אחרי הצבא..
חשבתי על אולי למרוד ולגרום להם להבין שאם הם לא יסמכו עליי הם ידאגו לי כל הזמן כי אני הולכת להמשיך בשלי לא משנה מה הם אומרים
או שפשוט להמשיך לסבול ולפספס את כל הנעורים שלי..
מה דעתכם?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות