יש חבר'ה במכללה שבתחילת השנה ישבו לידי בהרצאות ונהיינו סחבקים, ועם כל ההיי של ההתחלה כל פעם שהייתי רואה מישהו מהם היינו שנינו כזה "מה המצב?! מה הולך? איך היה פה איך היה שם?" ומקשקשים. גם כשהיינו נפגשים שלושתנו במקרה הינו יושבים ומדברים על כל מיני שטויות של לימודים וגם לא לימודים.
בתכלס, ככל שעבר הזמן, קלטתי שבתכלס חוץ מדיבורים אין לנו באמת דיבור ואנחנו די מאלצים את השיחות ביננו. לפחות מהכיוון שלי. (עד היום אני לא באמת מרגיש שאני מכיר אותם כדי לדעת מה עובר להם בראש)
בקיצור, עכשיו הגעתי למצב שהם באמת כבר לא מעניינים אותי בש*ט, מרגיש לי אפילו בזבוז זמן לדבר איתם בחיי. כל השיחות נהיו ממש שבלוניות ומזוייפות (לפחות מהצד שלי)
אמהמה,
אני רואה אותם עדיין באוטומט יוצא לי ה"מה קורה"??! מה המצב? נו איך היה בקורס ההוא? וואי איך לא באת למסיבה אתמול היה נדיר" למרות שלא באמת בא לי לדעת שום דבר על אף אחד מהם (אני נתקל בהם בדרך כלל בנפרד) ולא בא לי לשתף אותם בשום דבר.
אז למה אני לא משחרר?
כי זה יהיה פ*קינג אוקוורד!
זה יהיה הזוי פשוט לעבור מולם ולהנהן בראש או לא לחייך בכלל.
ונמאס לי כבר להיות מזוייף, מצד שני זה יהיה ממש ממש מוזר לא להיות לבבי וחברותי ומפרגן. כי אנחנו כבר חצי שנה ככה (עשינו גם מכינה של חודשיים ביחד לפני הלימודים)
בקיצור זה יהיה סופר מוזר לחתוך אותם עכשיו
מצד שני, נמאס לי לזייף חברותיות בשקל תשעים
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות