היי, אני בן 18 ועוד חודש מתגייס.
ובינתיים אני הולך למפגשים שעוזרים לחרדה חברתית, למרות שלא יודע אם יש לי חרדה, יש לי פשוט קושי.
נולדתי במקום שלא היו הרבה ילדים בגיל שלי ובגלל זה לא הייתי רגיל אליהם כשעליתי לכיתה ז, ומאז תמיד שתקתי, וכמו שאפשר לנחש זה גם יצר כל מיני מחשבות כמו "אם אני לבד ואין לי חברים כנראה שאני פחות טוב מכולם"
או "כנראה אני לא מספיק טוב לבנות"
ודברים כאלה.
אתמול למשל הייתי ברכבת וראיתי מישהי שממש מצאה חן בעיניי, ורציתי להתחיל איתה אבל לא היה לי אומץ.
להגיד לה משהו כמו מה השעה או לשאול על רכבת/ אוטובוס זה עוד סבבה, אני יכול להעיז אפילו שגם זה לא פשוט, אבל לבקש מספר או להגיד לה שהיא יפה/חמודה זה מרגיש לי אישי מדי, "חצוף" מדי, ואני פשוט לא מסוגל.
אפילו לא אכפת לי אם היא תגיד לי "לא".
אבל פשוט קשה לי להגיד את זה.
הרעיון שלי היה, בנוסף למפגש, להתחיל סתם לדבר עם בנות על דברים פחות רציניים מזה, ואז כשאני יותר אתרגל, אז אני אוכל להתחיל איתן (אפילו אם הן לא מוצאות חן בעיניי, אבל רק להתאמן)
חשבתי להגיד משהו כמו לשאול השעה כי השעון בטלפון שלו לא מכוון,
ואז אחרי זה הוא הייתי מבקש לראות את ההגדרות של השעון בטלפון שלה כדי לראות אם אצלי זה שונה או משהו כזה (למרות שנראה לי שאני רק אשאל מה השעה בהתחלה, כי הקטע עם לבקש את ההגדרות שלה זה גם סוג של חצוף וזה ממש קשה)
ואני אנסה לעשות את זה פעם בהלוך ופעם בחזור (ברכבת)
וגם פעם אחת ברחוב.
כמה פעמים בשבוע, ואז אני אתקגם ללהתחיל.
כי מבחינת לדעת מה להגיד, אני באמת יודע מה להגיד ואני מדהים בזה, אבך כרגע אין לי מספיק ביטחון עצמי כדי לדבר בחופשיות.
מה אתם חושבים?
יש לכם עצות בשבילי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות