האם אני פראיירת?

הי
אני נשואה 12 שנה עם בעל שאני מאוד אוהב, כיף לי וטוב לי מאוד איתו למרות שהוא בעל אישיות קשה לא במובן של אלימות אלא הוא אדם מאוד מאוד מופנם אין לו הרבה חברים והוא לא אוהב בכלל להכניס אנשים לבית ולהזמין אנשים לארוחות כמו חברים ובני משפחה; הוא בכלל לא קמצן הוא תורם המון המון לאנשים נזקקים שהוא לא מכיר. אבל לא מוכן שחברים שלו ומשפחה שלו וגם שלי שיתארחו אצלנו בבית טוען שהכסף הזה צריך להגיע לאנשים שבאמת זקוקים לו ושהמשפחות שלנו יש להם ולא חסר להם איפה לאכול . זאת בעיה 1
בעיה שני ביחס אלי שהכרנו היינו סטודנטים בני 23 . ושהתחתנו היה שנה אחרונה אבל היה עם חובות אז אני הפסקתי לימודים והמשכתי לעבוד כדי לעזור לו. ובשנה ראשונה נולד לנו ילד ראשון והוא סיים את התואר שלו ומיד התחיל לעבוד בתחום . לא חזרתי ללימודים. 5 אחרי החתונה כבר היינו במצב כלכלי טוב קנינו דירה ושילמנו את כל החובות וההלוואות ובדיוק נולד לנו ילד 3 ואז בעלי הציע שאני אקח משרה חלקית או לעזוב אחרי חופשת לידה כי לדעתו אני עובדת קשה וגם כל הטיפול בילדים ובבית מאוד קשה.הוא עובד בעבודה מאוד יוקרתית עם משכורת נאה . עזבתי את העבודה וישבתי בבית רק סידורים עבודה בבית וטיפול בילדים .הוא משלם הכל ובחיים הוא לא התקמצן אבל מצד שני כל הניהול הבית זה עלי כולל ילדים בית ספר גנים קניות ארגון טיולים בבית הוא לא נוגע בכלום אפילו בגדים שלו בבוקר אני בוחרת וגם אוכל לעבודה אני מכינה (אין לי בעיה עם זה ועושה את זה באהבה) . הוא רק עובד ומביא כסף. בתקופה האחרונה אני מקבלת ביקורת מאוד קשה מהאחיות שלי וחברות וקרובי משפחה בזה שאני הקשבתי לו ולא סיימתי לימודים ושבגללו אני לא יוצאת עם חברות ולא מזמינה אנשים ושהוא מחק את האישיות שלי שאני כמו משרתת בבית ושאישה לא צריכה כך לפנק את בעלי ושהוא צריך לקחת חלק מהאחריות של הבית והילדים אפילו אם הוא עובד ושאני מתנהגת כמו נשים של פעם ושאני פראיירית . חשוב לי לציין שהוא בעל מאוד טוב דואג ומשקיע אבל בקטע של משפחות וחברים הוא לא מוכן. סופי שבוע אצלו זה בבית מול טלויזיה ולפעמים לוקח את הילדים לטייל .
חברות בגיל שלי כבר עם תארים ועם רכב ואם יוצא לי לדבר איתן אז אני כל הזמן שומעת שביזבזתי את השנים סתם בלי לימודים ועבודה ואין לי חיים ומה שעשיתי בחיים זה רק ילדים כאילו שזה ההישג שלי בחיים ובגלל שאין לי השכלה ולבעלי יש אז יבוא יום והוא יזרוק אותי לטובת מישהי עם השכלה ותואר וזה מעצבן ומדכא. אני מאוד אוהבת לבלות ולהיות עם הילדים שלי הם בשבילי משהו קדוש ואז אני שומעת כל הזמן את עם הילדים את לא יוצאת אין לך חיים . איך אני אהיה אדישה לכל הדיבורים האלה ולהנות בחיים? האם אישה שדואגת לבעל ומפנקת ועושה מה שהיא יכולה כדי שיהיה לו נוח וקל היא פראיירית?
בבקשה עצות ולא לתקוף!