הסיפור של ליאור התחילה לפני שנתיים וחצי (לפחות הגיעה לקיצון), ביום שני קיבלתי טלפון שמבשר לי שליאור נמצאה בחדרה אחרי ניסיון התאבדות. בדקה האחרונה הצליחו להציל את ליאור, לפחות פיזית.
ליאור הייתה מאושפזת קרוב לשנה, אני ביקרתי אותה עד כמה שאפשר. ראיתי את ליאור חוזרת לחיים, ממצב של רוח רפאים למצב שליאור חוזרת לאט לאט לחיים באמת. לכיתה או לבית ספר או מעולם לא חזרה.
לליאור תמיד היו בעיות וראיתי בנות שהיו חברות שלה באות והולכות, ראיתי בנות שליאור נתנה בהן אמון נוטשות. אני לא שופטת זה קשה, להגיד שאני הייתי שם מאה אחוז לאורך כל זמן? לא. אחרי שליאור יצאה מאישפוז נהיינו קרובות, אני חושבת שיש מעט מאוד חלקים בנפש שלה שהיא לא חלקה איתי.
אחרי חצי שנה זה קרה עוד פעם, ניסיון ההתאבדות השני של ליאור, שוב פעם היא נכנסה לאשפוז. הפעם היא הייתה שם שלושה חודשים, ואני ניסיתי להיות שם גם, כי אני באמת אהבתי את ליאור. אני חושבת שבשלב הזה מי שנשאר היה רק חברות אמת שלה, רק מי שהסכים לקחת על עצמו דברים שדרשו המון חוסן נפשי, פשוט לא היה מקום בנפש של ליאור למי שלא.
בפעם השלישי כבר לא הצלחנו להציל את ליאור, אני הרגשתי הרבה אשמה. אחרי פעמיים אף אחד לא יכול להגיד שהוא מופתע או שלא ראינו את מגיעה. מרגיש לי שלא שמרנו מספיק על ליאור, שלא עשינו מספיק שיכולנו לעשות יותר בשבילה, שיכולנו לעשות יותר להגן על ליאור מעצמה.
ליאור השאירה אחריה מכתבים לכל מיני אנשים, אני קיבלתי מכתב משלי. מטעמי פרטיות אני לא אצטטת במדיוק את ליאור, אני רק אכתוב פה את הדברים כמו שאני תופסת אותם.
במכתב היא התחילה בלהתנצל, ואז אמרה שמכתב הזה הוא רשימת חיסול לכל מה שהיה, לכל מה שקרה. היא אמרה שכולנו ראינו אותה מתפוררת ובחרנו לנטוש אותה, היא אמרה על פעמים שבחרתי לא להיות איתה, דיברה על מבטים מרחמים אין סופיים שלא נתנו לא משנה כמה היא רצתה אופצייה לבחור מחדש בחיים, היא אמרה שהיא הלכה כל כך לקצה ואנחנו לא אפשרנו לדף חלק.
המכתב שלה רק חיזק דברים שהרגשתי בלב, דברים שהלב שלי האמין בהם. אני מרגישה תחושת כישלון על ליאור, ושהדם שלה גם על הידיים שלי, גם של כולנו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות