אהלן, אני האמת לא עושה את זה הרבה, אבל אני חייב לפרוק מה שעולה לי לראש.
אני אתחיל.
אני חושב שכל העניין של הדיכאון מתחיל בכיתה ט', ששם היה לי את השברון לב הראשון שלי, ומשם ועד היום אני לא חושב הייתי כל כך שמח, ברור שכן, היו רגעים מיוחדים שכן, כמו החברה הראשונה שלי, הסקס הראשון, הסגירת מעגל שהייתה לי עם אותה האחת ששברה לי את הלב, כן היו את הרגעים האלה, וזה גם שאני כל הזמן עצוב.
אבל אם אני אסתכל על היומיום שלי בצורה כזאת או אחרת, אני חוזר הביתה אחרי בית ספר (שאני כבר הולך כי עד לפני חודשיים לא הלכתי), מאונן, רואה טלויזיה והולך לישון.
כבר אין לי חברים שאני יוצא איתם על בסיס יום יומי, אין לי משהו שאני יכול לעשות, במילים אחרות אני מאבד את עצמי לאט לאט.
עד כמה שזה נשמע אבסורדי, כשעמוס לי בחיים וקורים דברים אני רק רוצה שקט, וכשהשקט בא, אני רוצה את הרעש והעיסוק, בשום מקום לא טוב לי.
בנוסף להכל, הייתה לי עד לפני 7 חודש חברה ונפרדנו, וגם משם זה התחיל להדרדר.
אני לא אשקר אם ישאלו אותי אם אני אוהב אותה, כי אני כן, ואם ישאלו אותי אם אני הייתי עם בנות אחרייה, אני גם לא אשקר.
אבל כל הקטע הוא, שגם כל מה שהיה בעבר, וגם אותה האחת, גרם לי לפני חודשיים להתמוטט נפשית לגמרי, והייתי בדיכאון מאוד קשוח.
עכשיו זה פחות, אבל אני רוצה לצאת מזה, להיות מאוהב בחיים שלי ולהיות מאושר, אבל אני לא חושב שאני אהיה מתישהו מאושר עם עצמי, לא יקרה.
זה הכל בכל מקרה, רק רציתי לפרוק.
אם מישהו שבגיל שלי +- ועבר את מה שעברתי ויכול להביא לי טיפים לאיך לצאת מזה לגמרי, אני באמת אשמח אם תכתבו.
תודה שקראתם עד עכשיו, אחלה יום שיהיה לכם.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025