כן
איך אני אגדיר חבר'ה?
חברים מהתיכון או מהצבא שאתם נפגשים איתם על בסיס קבוע. שהם כמו המשפחה שלכם. לי אין וכבר מזמן השלמתי עם זה.
תקופת התיכון שלי הייתה לדעתי השפל הגדול של חיי. התמקדתי בלימודים ולא הייתי נפגש הרבה עם אנשים. כשכן הייתי במפגשים חברתיים הייתי שותק כל הערב - במבט לאחור די ברור לי שסבלתי מחרדה חברתית. היו לי כמה חברים בודדים בתיכון לא שמרתי איתם על קשר.
תקופת הצבא הייתה שיפור משמעותי. הכרתי המון אנשים ועם חלקם היה לי ממש כיף אבל עברתי הרבה מסגרות ויחידות וכל פעם שעברתי למסגרת חדשה הקשרים שנוצרו התמוססו.
וכך זה ממשיך מאז ועד היום: אני עובר למסגרת חדשה ומכיר אנשים. עם חלקם יש חיבור ועם חלקם אין. כשיש חיבור זה מדהים אבל ברגע שאני עוזב את המסגרת הקשרים האלה מתאדים. אנחנו כמובן נשארים מכרים והיום עם הרשתות החברתיות הקשרים האלה לא ממש נעלמים. אבל יש לי מעט מאוד אנשים שמבינים אותי/ אני יכול לדבר איתם.
בתקופה האחרונה מפלס הבדידות אצלי עלה. אני סינגל ועזבתי מקום עבודה שמבחינה חברתית היה לי בו כיף. אני מכיר כבר את הדפוס ומרגיש איך הקשרים שהיו לי בו שם מתחילים להתמוסס.
אני שם לב שלאנשים שיש להם חבר'ה מהילדות יש חיים הרבה יותר עשירים. יוצאים כל שבוע, תמיד יש להם עם מי לדבר. מעניין אותי לדעת אם זה באמת ככה. אני יודע שזה לא שחור או לבן ובשלב מסויים אנשים מתפצלים והולכים לדרכים שונות. אשמח אם תוכלו לשתף מהחוויות שלכם.
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025