לאן ממשיכים מפה, כמה קשה לצאת מהארון?

אני בת 16, ילדה נורמלית לחלוטין עם ראש על הכתפיים.
לא שיא המקובלת, לא מנודה. מגיל 11 אני כבר יודעת שאני נמשכת לבנות, זה לא חדש לי. אני עדיין עמוק בארון, יש לי חבורה שהיא במרביתה בנות, אנחנו נפגשות הרבה, מאוד קרובות, מרגישות בנוח אחת עם השנייה- ממש כמו אחיות. מתוכן יש לי את שתי החברות הכי טובות שלי, ומתוכן אני דיי מאוהבת באחת מהן, כבר שנתיים שאני סוחבת את זה על עצמי, מסתירה את הרגשות שלי ומסתירה את המשיכה שלי. אני בסדר עם זה כמה שאפשר, התרגלתי. אני נוטה מאוד לכבד אותן, מפחיד אותי שביום שבו אצא מהארון הן יתפסו אותי בצורה שונה או יתרחקו ממני, אחד הדברים שכרגע מאוד מפריעים להן זו העובדה שכאנחנו מחליפות בגדים אני תמיד אעדיף לצאת מהחדר או להסתובב. הן מעירות לי על זה המון, כמעט באופן יום יומי, לפעמים זו מין בדיחה של "מה את גבר?" או "מה את לסבית תסתכלי כבר" ולפעמים אפילו למצבים של כעס ולהגיד שאני ממש שרוטה וזה כולה ציצי או תחת ולכולן יש כזה אז מה הבעיה שלי להתסכל. לפעמים זה מגיע לסיטואציה שהן מסובבת אותי בכוח כדי שאסתכל עליהן. אני חושבת שהסיבה שהן עושות את זה זה כי בסופו של דבר הן יודעות שאני לסבית באיזשהו מקום ומנסות ללחוץ על הנקודה הזאת כדי שאני אגיד את זה בקול רם. הסיבה שאני לא מסתכלת עליהן זה נטו כדי לכבד אותן, אני לא רוצה שיווצר מצב שבעוד כמה שנים הן יראו את זה כניצול או חוסר כבוד. יש את העניין של המגע, חברות שלי מאוד אוהבות לגעת, בין אם זה לבוא באמצע החיים ולעשות מסאג' אחת לשנייה, ללטף את הידיים, או סתם מגע ציני כזה בין חברות. אני לרוב מרחיקה, עד שמישהי דופקת לי מבט כזה ואני מפחדת שמה שעובר לה בראש זו הסיבה האמיתית. והדבר האחרון והאולי הכי קשה זה הקטע של השינה, אם עושים מסיבת פיגמות אני אעדיף לישון על הרצפה במקום על המיטה עם כולן, או לישון הכי בצד של המיטה כדי להימנע ממגע.
אני לא יודעת מה לעשות מכאן, שום דבר מהדברים שהן עושות לא מפריע לי בתכלס, אני פשוט לא רוצה ששום דבר יתפרש מבחינתן כלא בסדר, לא רוצה להגיע לסיטואציה לא נעימה או לא מכבדת. בסופו של דבר הן חברות שלי, וחוץ מהחברה שיש לי רגשות כלפיה אף אחת מהן לא מושכת אותי או מעניינת אותי בקטע כזה, הן כולן אחיות שלי. אני לא יודעת מה לעשות, מפחדת שיחשדו. לאן לקחת את הדברים מכאן?