לאחרונה עברתי משבר קטן בעקבות הידיעה שאני עוד מעט מסיים את התיכון והבנתי עד כמה הציפיות שלי מעצמי היו רחוקות ממה שהיה בפועל.
ברוב השנים האחרונות הייתי סגור בתוך עצמי עם הראש בלימודים, עם המעגל החברתי המצומצם שלי שאף פעם לא הייתי מרוצה ממנו ואיזור הנוחות שלא העזתי לצאת ממנו.
לא התאהבתי באף אחת, לא התרגשתי, לא הייתה לי נשיקה ראשונה ובאופן כללי לא היה לי אף קשר אמיתי עם בת שהיא לא אמא שלי או אחותי.
עם המחשבות האלה בראש והנוף בשכבה שכולם מגובשים מצטלמים ומבלים יחד כשכולנו כבר חצי רגל בחוץ הרגשתי רע ומאוכזב מעצמי. עוד מעט הכול נגמר וזה מה שהשגתי? אני לא מרוצה מזה.
בשעות הלימודים יש לי עם מי להיות רוב הזמן, אני לא בודד אבל לא מרגיש שמיציתי את עצמי מבחינה חברתית ואני גם לא יודע איך. אחת הבעיות העיקריות היא שבסוף אני סוג ב' לחברים. אני גר במקום יחסית רחוק מהבית ספר והילדים שם מכירים אחד את השני הרבה יותר טוב משהם מכירים אותי.
כשאני חוזר הביתה אחרי הלימודים אין לי עם מי להיות ואני לא מוצא את עצמי בבית, הקשר עם הילדים בשכבה הוא כזה של צחוקים בשיעורים ושלום שלום ולא של פגישות אחר הצהריים שגם בעייתיות מבחינת מיקום.
אני מנסה לחשוב על כל פעילות אפשרית אחר הצהריים שתאפשר לי אינטרקציה עם ילדים אחרים בגיל שלי ולא מצליח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025