החיים שלי בזבל, אני באמת רוצה לברוח מהבית אבל לא יהיה לי מחשב

היי, אני רוצה לפרוק פה ולהתייעץ איתכם לגבי משהו:
אני מחונן, לומד בכיתת מחוננים, והבית שלי בעייתי:
נתחיל בזה שאני מכור קשות למשחקי מחשב, והסיבה היא מאוד כואבת אבל זה בגלל שזה הדבר הדבר היחיד שגורם לי לשכוח מהכאב שלי, שאני עם חברים (ויש לי ואני מקובל חברתית, זו לא בעיה) או שאני במכון כושר, זה תמיד בלב שלי, אבל במחשב זה מפסיק לי את כל הדאגות.
הכאב שלי נובע כי הבית שלי מאוד בעייתי:
אבא ואמא שלי כל הזמן רבים וצועקים ומקללים אחד את השני ואותנו, אח שלי הקטן בעייתי מאוד, שובר כל הזמן דברים בבית, וההורים שלי מרביצים לנו, עוד אח שלי שקטן ממני פשוט רע מטבעו, הוא פשוט שטן, אשכרה שטן.
ההורים שלנו לא מתעללים בנו, אלא מכים אותנו כאשר אנחנו מתנהגים לא בסדר, כלכלית אין בעיה.
איך שאני נכנס הביתה, ההורים שלי צורחים, במיוחד אמא שלי, לא משנה בכלל על מה.
אבא שלי תמיד נגד אמא שלי, ואני חושב שיש לו מין בעית הימורים, כי הוא כל היום מתכנן משחקי פוקר עם חברים שלו.
עכשיו הבעיה הכל כך גדולה היא, שיש רק מחשב אחד בבית. לכן, אנחנו עושים תורות, וחוץ מזה אמא שלי שונאת את המחשב, אז היא נועלת ופותחת אותו לפעמים וגם אם כן צריך עוד להתחלק.
אז אני כל היום חושב על במחשב, יש לי הפרעת קשב קשה מאוד, ואני לא מקשיב בשיעורים בשום צורה, ואין לי כוח ללמוד, איך שאני חושב בכלל על ללמוד למבחן, אני מתחיל להיות מדוכא, כי הבית שלי תמיד רועש וחדר שלי פצפון והשולחן שלי קטן, ואני לא יכול ללמוד ככה.
כמובן שאף אחד לא יודע את זה, כי אני מעולם לא סיפרתי את זה.
אני באמת רוצה לברוח מהבית אבל הסיבה היחידה שאני לא היא בגלל שלא יהיה לי מחשב, עד כדי כך.
וגם אם יש לי מחשבות אובדניות, אני לא מממש אותן בגלל המחשב.
אם משטרה או אדם מודאג קורא זאת, אשמח אם לא תאתרו אותי ותבואו לבית שלי, זה רק יחמיר את המצב, ויגרום לבעיה גדולה יותר, עם כל הכבוד למשטרה, אני לא רוצה שאני והאחים שלי נלך לפנימיות.
אני לא יכול לדמיין את עצמי אפילו בלי מחשב, פעם אחת אמא שלי שכחה את הסיסמה של המחשב והוא היה נעול שנה, הייתי בדיכאון כל כל חזק מפנים...
אני כותב את כל זה בשביל פיתרון, מה כדאי לי לעשות?
תודה רבה שקראתם את זה!