מלצרית. מרגישה שלא מקבלת חלק שווה בטיפים, יחס מפלה ולא הוגן משאר המלצרים

בת 21, מרגישה לא רצויה (דחויה אפילו) במקום העבודה, במיוחד על ידי שאר המלצרים.
כבר שלושה חודשים שאני ממלצרת במסעדה של בית מלון כחלק מעבודה מועדפת ורק מחכה שהזמן יעבור כבר.
כבר תקופה שסכום הטיפים שאני מקבלת מהאחמ"ש פשוט לא מסתדר לי עם כמות האנשים במסעדה, ואני חושבת ששאר המלצרים יודעים מזה.

לקח לי המון זמן לעכל את העבודה החדשה ולהתאים את עצמי למקום ותנאי עבודה שמעולם לא התעסקתי איתם לפני, ואני מרגישה ששאר המלצרים זוכרים לי לרעה את ימי ההסתגלות האלה. מרגישה שכולם מחפשים אותי כל הזמן, מחפשים להעיר לי, מחפשים מה אני עושה לא בסדר.
רואה אותם מסתכלים עליי ובוחנים אותי, במצב כזה אני נלחצת וכמובן שעושה טעות. ואז שוב מקבלת נזיפה.

השתפרתי כל כך הרבה מאותו חודש ראשון ולא שמעתי מילה על זה אלא אם שאלתי באופן אישי, "השתפרתי נכון? אני יותר מהירה? פחות מסורבלת? יותר טובה?".
הם תמיד אומרים כן, אבל תמיד תמיד תמיד באותו משפט יהיה משהו בסגנון של "אבל יש עוד דרך".
עובדים איתי מלצרים שהוותק שלהם במסעדה עומד על 5 שנים, באיזו זכות הם מצפים שאהיה באותה רמה שלהם?

בתור ילדה היה עליי חרם של 3 שנים. התעלמות קיצונית שפיתחה אצלי חרדה חברתית קשה.
לדבר איתם זה בגדר בלתי אפשרי מבחינתי, אני מתעלה על החרדות כל עוד אני מנותקת רגשית מהסיטואציה, לא מרגישה שאני יכולה לדבר איתם מבלי לגמגם או לבכות.
וגם אילו יכולתי; אין לי מה להציג, מה להוכיח, מה להביא כעובדות, הכל תחושות שלי. כל מה שאגיד יגרור תגובה של "זה ממש לא ככה! כולם מקבלים טיפ שווה, ואף אחד לא מפלה אף אחד!". ואז מה?

הקש ששבר את גב הגמל היה היום, קיבלתי "אישור" ללכת מוקדם. זאת לא פעם ראשונה שמנסים לשחרר אותי לפני הזמן, כל פעם מחדש אני אומרת להם שאני חייבת להשלים 8 שעות בשביל המועדפת, אבל היום ממש התעקשו איתי, אמרו לי שחייבים לשחרר מישהו כי עומדים לסיים סגירה, ובגלל שבאתי ראשונה זה הכי הוגן.
בסדר... קיבלתי.
התארגנתי, ניגשתי לאחמ"ש לבקש את הטיפ שלי. אמר לי שאין. שבקושי היו אנשים היום ואין טיפים בכלל. שאל אותי אם אני רצינית שאני שואלת, "היית, ראית שבקושי היו אנשים" (7 שולחנות היו, זה לא כל כך מעט). בפעם הראשונה עשיתי פרצוף, ושאלתי איך זה שמ7 שולחנות אף אחד לא השאיר טיפ.
אחר כך אמר "שבעקרון" השאירו כולם ביחד 20 שקל, ושאל אם אני רוצה חמישה שקלים.

לא יודעת אם אני יכולה לסבול עוד 3 חודשים את היחס הזה, לפי איך שזה נראה כרגע אף אחד לא רוצה לשנות גישה. מרגישה כאילו כל המקום התאגד נגדי, כולם שונאים אותי ואין לי מושג למה.
לקח לי כל כך הרבה זמן למצוא את העבודה הזאת... אין לי אומץ להתפטר...

כבר אובדת עצות,
לא יודעת אם להישאר במקום שעושה לי רע, או לבלוע את הצפרדע, לחרוק שיניים ולגמור עם החצי שנה הזאת.
נכון לעכשיו לא רואה שום דרך לשנות את דעתם עליי, אבל אם יש למישהו עצות איך להתחבר איתם, it will mean the world to me.

תודה.