כל התיכון בערך חיבבתי מישהו והרגשתי שגם הוא מחבב אותי כי אני טובה בלקרוא אנשים אבל לא עשיתי עם זה כלום כי הייתי ביישנית והוא גם די ביישן.. ואז התגייסתי ושמתי לב שאני ממשיכה לחשוב עליו. אחרי כמה חודשים בצבא חיבבתי שני בנים, כל אחד בתקופה אחרת, כשחיבבתי אותם די הפסקתי לחשוב עליו חוץ משפעם ב.. הייתי אומרת לעצמי שאם הייתי צריכה לבחור ביניהם לבין נ׳ הייתי בוחרת בלי שום ספק בנ׳. כשהפסקתי לחבב אותם לגמרי חזרתי לחשוב עליו הרבה יותר מידי. עד עכשיו, חודשים אחרי השיחרור שלי, אני פשוט לא מפסיקה לחשוב עליו ולומר לעצמי שאני לא אמצא מישהו יותר יפה, חכם, נחמד, ומצחיק ממנו.
חשבתי לשלוח לו הודעה באינסטגרם אבל זה יהיה מוזר מכל מיני סיבות : 1.בחיים לא דיברנו במציאות
2. אין לי הרבה עוקבים וכולם הם סתם אנשים שאני אפילו לא מכירה שעקבתי אחריהם מלפני כמה שנים, ילדים ודפים, ואני עוקבת רק אחרי מפורסמים ודפים. ובנוסף יש לי 0 תמונות. 3.אני מאלו שלא יודעות להזרים שיחה באינטרנט 4.נגיד והצלחתי להזרים שיחה באינסטגרם ולגרום לנו להיפגש, אני נהיית נבוכה בקלות בעיקר שבקושי יש לי ניסיון עם בנים ובקיצור, לא יודעת מה לעשות.. אמרתי לעצמי כל כך הרבה שנים להמשיך הלאה ולשכוח ממנו במיוחד כי לא קרה בינינו כלום אבל אני פשוט לא מצליחה.. אני כל פעם חושבת על זה שהלוואי ואני אראה אותו איפשהו כדי שתהיה לי הזדמנות לדבר איתו אבל מה הסיכוי שאני אתקל בו פתאום ? במיוחד שהוא חייל בבסיס סגור.. הכי כדאי לי להמשיך הלאה ולרדת מהרעיון של האינסטגרם ומהמחשבה שאולי אני אתקל בו נכון ? כבר לא יודעת מה לעשות..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות