אני עם בת הזוג שלי כבר קרוב לשנה,
אני יודע שהיא סובלת מדיכאון והיא לא מוכנה לשתף אותי למה וממה בדכ כשאני שואל אם אני רואה שהיא לא רוצה לדבר על זה אני לוקח צעד אחורה ולרוב התשובות שלה יהיו בסגנון של "סתם.. כל מיני .. עזוב" אני באמת משתדל לכבד ולתת לה את המרחק שהיא צריכה.
אני אוהב אותה יותר מכל דבר בעולם ואני מוכן לעשות בשבילה הרבה, תמיד כשאני שומע בקול שלה שהיא מדוכאת או בלי מצב רוח, אני מנסה בכוח להצחיק אותה ולעודד אותה ולתמוך בה ולשאול, בדכ התחושה שצריך בכוח לפתח שיחה ואני לא יודע האם לקחת צעד אחורה ולהניח לה או להמשיך להישאר איתה.. הרמזים והתגובות שלה אף פעם לא ברורים.
מנגד יש ימים שהיא מראה לי אהבה עד אין סוף, מתקשרת, שולחת הודעות, מתגייגת בתמונות חמודות ואני מקבל וודאות. בזמן האחרון אני שם לב כי היא כבר פחות מתקשרת או כותבת גם כשכן הכל מאד יבש.. שאלתי אותה כבר כמה פעמים עם הכל בסדר והיא תמיד אומרת שכן .. ברגע שאני טיפה מתרחק ממנה מתאפסת וחוזרת אלי מלאת אהבה. בנוסף לאחרונה כבר כמה פעמים שמתי לב שאני מציע לה להיפגש היא לא רוצה בטענה שהיא עייפה או בלי מצב רוח והיא לא מציע אלטרנטיבה אחרת למפגש ... כאילו אם אני לא אזום אנחנו לא ניפגש לעולם ... מנגד ממשיכה לשלוח לי הודעות אוהבות .. המצב הזה מאד מבלבל אותי אני לא יודע האם ירד לה ממני או שהיא פשוט רוצה ספייס עד שהמצב יחזור לקדמותו ... אני מאד משתדל שלא להיות נידי ודביק, קשה לי מאד להעביר יום שלם מבלי לדבר איתה בכלל ואני תמיד במחשבות של אולי היא בוגדת או אולי ירד לה ממני או אולי היא באמת פשוט מדוכאת וצריכה את הסייפס שלה ... ניסיתי כבר לדבר איתה אך ללא הועיל ...
אולי צריך לנסות בגישה אחרת ? מה עלי לעשות ... אני מרגיש חסר אונים בקשר הזה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות