שלום לכולם,
לאחרונה קיבלתי הזדמנות מוגבלת בזמן (יש לי כמה שבועות להחליט) לשנות את החיים שלי. להתחיל קריירה בניו יורק, בחברה שעוסקת בדבר שאני מאוד מאמינה בו ורוצה להתפתח בו, ובתנאים טובים מאוד.
מה הבעיה? כמעט הכל.
שישראל היא הבית שלי, שהאנשים שאני הכי קשורה אליהם נמצאים פה, שהמנטליות הישראלית (החמה והפתוחה, יש המון אנשים טובים פה) עושה לי (לרוב) טוב, שאני אוהבת את זה שיש כאן "עולם קטן" ושאני כל הזמן מגלה עוד אנשים שאני אוהבת.
ויותר מזה - שאני רגישה, שאני פחדנית, שאני זקוקה לחוג חברתי קרוב, שחונכתי להיזהר מאוד מכל צעד חדש. ההורים שלי לא מאמינים שאני יכולה לבצע שינוי כל כך משמעותי בחיים, ולכן אני לא יכולה לקבל תמיכה מהם. אבל גם בלי קשר אליהם, העובדה שאני לא מכירה שם אף אחד מבעיתה אותי. ואיך בכלל יוצרים קשרים עמוקים חדשים בגיל כזה. ו..כבר אמרתי שאני מפחדת?
ועוד סייג אחרון. יש לי מה לעשות בארץ. להמשיך ללמוד, להישאר בחוג שלי ולהרחיב אותו, אולי לעבור עיר. לפתח פרויקטים, לחפש עבודה כאן, להישאר במסלול ה'רגיל'. הוא לא רע ואולי אפילו יתאים לי יותר. אני לא יודעת עד הסוף. ואף על פי שרק אני אוכל לדעת - יש את המסלול השני. המקפצה. שיכול להביא אותי להתחיל כמעט מאפס (אך בתנאים טובים) במקום שאני לא מכירה עדיין, עם אנשים שאני לא מכירה עדיין - להתחיל דבר משמעותי, שיכול לסייע לי בחיים, אינספור התחלות חדשות ולא ידועות. דבר מפחיד וגם דבר שיחסית מנותק מכל מה שמגדיר את חיי, הרחק מהמדינה שבה כנראה ארצה, בסופו של דבר, להעביר את רוב חיי. כאן מתחיל הצד השחור של 'המקפצה' - אני אצטרך להתרחק מכל האנשים שאני אוהבת, גם מקשרים משמעותיים עבורי, שלא יוכלו להתנהל יותר אלא משלט רחוק (אוקיי, עם ביקורים מעת לעת). וכאמור, אני גם מפחדת מכובד המשקל של כל הדברים שאצטרך לדאוג להם בעצמי, לגמרי לבד.
על הנייר, אני רוצה מאוד לנסות את ההזדמנות - אבל כשאני צריכה לפעול, אני מהססת, ואפילו קצת קופאת..
אשמח לכל דעה/עצה/וכו' (אפשר גם ביקורת). תודה!
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות