שלום לכולם אני בן 27 ולפני 5 ימים אני וארוסתי נפרדנו וביטלנו את החתונה
אני לא חושב על לסיים את חיי כי החיים קצת יותר חשובים מאהבה וזה לא יהיה פייר לתת לכל הקרובים שלי לסבול בגלל לב שבור
אני כרגע בחופשת מחלה מהעבודה ולכן אני כל היום בבית בזמן הזה אני לא מפסיק לחשוב עליה וכן גם לבכות הקשר שלנו היה מצויין והיה חלק אני לא זוכר פעם אחת שמשהו מאיתנו הלך לישון עם פרצוף עצוב כל הזמן היום היה נגמר עם חיוך ואהבה עד הרגע שההורים שלה החליטו שהתרבות שלנו מאוד שונה (אני לא איזה בחור שמתנהג בצורה מזלזלת חלילה)אני וכל סובבי כולל האקסית חושבים שאני אדם טוב
אני לא יודע למה אם אני באמת אדם טוב שכל חייו מנסה לעזור לאנשים צריך לסבול כל כך הרבה זאת אהבה נכזבת שניה שלי בפעם בקודמת זה היה אחרי 7 שנים של קשר שנגמרו שבוע לפני חתונה בגלל בגידה (לא שלי) ועכשיו אני כבר מתחיל לחשוב שאולי חיי נועדו לכישלון ועכזבה ולכן אינני מוצא את עצמי וכבר לא יודע מה לעשות (האקסית שלי עובדת איתי בעבודה ככה שאנחנו צריכים להיות כל יום ביחד) ושנינו הסכמנו על זה בצער רב שאנחנו לא נמשיך את הקשר כי אני לא מעוניין להפריד בינה לבין הוריה והיא כבר לא יכולה לעשות כלום בנושא אבל מה אני עושה כשהלב מתרוקן הראש מתמלא מחשבות והנפש צמאה לגאולה ? שיהיה לכולכם המשך יום מקסים וסופ"ש נעים
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות