היי, את שמי אני מעדיף שלא לציין בשל הפרטיות, אך מה שאני רוצה לתאר כאן מקשה עליי
מגיל צעיר חינכו אותי להיות מאוד מנומס, להחזיק דלתות, לעזור למי שצריך עזרה, ולבקש סליחה, אך כבר תקופה ארוכה, כל פעם שקורה לי משהו, דוחפים אותי, פוגעים בי, עוקפים אותי, הכל, אני תמיד מבקש סליחה, וחשוב לי להבהיר, הסליחה היא לא סליחה בתור "היי סליחה אבל עקפת אותי", הסליחה שלי היא באמת עם כל הלב וכוונה, וזה כבר מקשה עליי בחיי היום יום.
אני לא יודע אם זה קשור, אבל כשאני חושב על מתי זה התחיל, זה תמיד שכשהייתי קטן וכל היסודי, תמיד גדלתי בתור הילד ה"מופרע", ה"שמן", הזה שלא מבינים אותו, ה"מוזר", ותמיד גדלתי במנטלה (ככה כותבים את זה idk) של ההוא,שיש לו פוטנציאל, שאם הוא יתאפס על עצמו, אז הוא יכול להצליח, אז בדיוק כשעליתי לחטיבה, החלטתי לעשות שינוי, הלכתי לחטיבה, הייתי בכיתה חדשה, בלי הרבה חברים מהיסודי, וכבר לא הייתי ה"מופרע", ולא הייתי ה"שמן", הייתי ההוא עם הציונים הטובים (לא מדהימים), וכשאני מסתכל על זה מעכשיו, ההוא ה"מוזר" (כן זה נשאר), וכל פעם שאני זז אני מצטער, כל יום, אני הולך לישון מלא חרטות, על כל הדברים שלא עשיתי טוב, שיכולתי לעשות יותר טוב, ואיך שאי בן אדם רע, עכשיו, אמצע ט', ואני לא הילד שכל הכיתה שונאת, וזה מהדברים היחידים שאני השתפרתי בהם, ואני מחכה שהשנה תסתיים ואני אעבור כיתה.
וזהו, אני לא יודע מה לעשות, ואפילו לא יודע מה אתם יכולים להגיב על זה, אז אני לא מצפה ליותר מדי, רק מקווה לקבל עצה או 2...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות