אני יושבת ובוכה כי הוא לא כאן. כי כשהוא לא כאן אני לבד ואין טעם לכלום.
קשה לי לנשום ואני רוצה לישון ולא להרגיש את זה עכשיו. אבל אני לא אשן, כי הוא לא כאן, ואיך אפשר להירדם כשאני כל הזמן חושבת עליו.
מה שמחזיק אותי זו הידיעה שאתה קיים.
אני רוצה להרגיש כמוהו, שזה לא ביג דיל, שניפגש מחר או עוד שבוע, מה זה משנה.
אבל איך אפשר לשרוד שבוע כשהזמן זז אחורה, ואני ערה כל הלילה וחושבת עליו, כשאני יודעת שהיום אני אלך לישון וכל כך ארצה להירדם בלדמיין אותו אבל עד שזה יקרה יעברו כמה שעות.
ואולי הבעיה היא בי. כי זה קרה גם לפניו. אולי אני תלותית או אובססיבית או יודעת שבלי מישהו אני לבד. וכשאני לבד אני לא קיימת. אבל אני כן קיימת, אבל לא. וככה אני מרגישה וככה אני ארגיש כשאני אלך לישון וכשאני אקום בבוקר אבל הוא לא.
הוא יהיה בסדר, הוא יפגוש חברים אחרים, ידבר עם בנות אחרות, ויכתוב לי מידי פעם שהוא מחכה לראות אותי.
וכשהוא יבוא אני אחייך, ואני ארגיש כל כך טוב, ואני אהיה מאושרת ואני אפחד שהוא ילך.
ואני אתגעגע אליו למרות שהוא כאן, ואנסה להיות הכי קרובה אליו שאני יכולה אבל זה לא מספיק. אני תמיד צריכה יותר. יותר ממנו.
וכשהוא כאן יהיה לי אוויר, אני ארגיש בריאה, שכולי שלמה ושאני קיימת. ואני בסדר.
אבל הוא ילך.
ואז הכל יתחיל מהתחלה.
האם ככה מרגישה אהבה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025