כן מאוד
אני מציפה את השאלה הזו קצת מתוך יאוש, אני אמא טרייה ויש לי בן, בן חודשיים, אני ובעלי עברנו לגור אצל חמתי וחמי חודש לפני הלידה. עברתי בחששות ופחד. בעלי אמר לי שאם יהיה קשה נעזוב. המטרה הייתה לחסוך כסף לבית. בזמן האחרון ממש ממש קשה לי שם. חוסר הפרטיות (גרים איתם בתוך הבית, אין יחידה נפרדת) כל הזמן הם סביב הבן שלי מתערבים הרבה, אם הוא בוכה ישר הם מתערבים ולפעמים זה מציק לי (אין כאן אופציה בלדבר איתם על זה, כי פעם אחרונה הביאה למריבה) אני חושבת על לקום ולעזוב, להסביר לבעלי שאני ממש סובלת, שלא נדבר שאם אנחנו רבים הם שומעים הכל. מצד אחד הלב אומר לי קומי ולכי מצד שני העניין עם הכסף כל כך מטריד אותי. אנחנו ביחד לא מרוויחים הרבה ואני נורא רוצה להעניק לבן שלי חיים טובים ושיהיה לנו בית, אז אני אומרת לעצמי קצת לסבול, שנה וחצי ואז אגשים את המטרה שלי (כי כבר חסנו כסף בצד) מצד שני שנה וחצי זה המוןןןן וקשה לי מאוד שם. זה ממש בקטנות, אם נגיד בא לי להדליק את הדוד ולהתקלח קצת יותר זמן, אז לא נעים לי,כי אבא של בעלי זורק הערות, אם בא לי להישאר בחדר ולנוח אז חמתי פותחת את הדלת ונכנסת או שואלת שאלות ולא בא לי לענות, בא לי להיות לבד. בא לי לגדל את הבן שלי בשקט, בא לי לקיים אהבה עם בעלי בלי לחשוב יותר מידי... אני מוצאת את עצמי הרבה בוכה לבד כי קשה לי( אני משתפת את בעלי והוא כן מעודד אותי שזה שווה את הסבל הזה ואני משתכנעת) אבל ההתבלטות הגדולה שלי זה בין לוותר על דירה לבין לסבול קצת ולהגיע למטרה, חשוב לציין שאני כרגע לא עובדת ואולי שאחזור לעבודה יהיה לי יותר קל.
אשמח להמלצות וטענות מכם, מה אתם הייתם עושים?
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025