היי. אני די דתיה, שואפת לחתונה בגיל מוקדם יחסית (עד 25 נגיד?).
אני לא שומרת נגיעה, אבל ממש משתדלת לא לגעת בבנים הרבה, אפילו לא חיבוק צמוד/ארוך.
לא היה לי חבר כי הייתי במסגרות מופרדות מגדרית. לא הכרתי בנים כל החיים שלי.
עכשיו אני במסגרת חדשה עם בנים חילוניים.
קשה לי לדבר איתם! גם עם בנות אני די ביישנית, אבל עם בנים זה כבר מוגזם! קשה לי להסתכל להם בעיניים ולנהל שיחה. אני ישר מנסה לברוח אם אומרים לי משהו, ובדרך כלל מתחמקת כבר לפני שהם פונים אלי, כשאני רואה שהם מסתכלים עלי.
ניסיתי לחשוב ממה זה נובע, והגעתי לתשובות הבאות:
-אני פוחדת שיתחילו איתי (כי אני רוצה חבר דתי + כי אני עוד לא מוכנה לקשר + אני לא יודעת איך לענות לבחור שמתחיל איתי)
-אני מרגישה שאני חייבת להיות מושלמת, לרצות אותם, להתנהג כמו שאני מניחה שהם רוצים או משהו כזה, ואז אני לא מצליחה להתנהג טבעי ולדבר.
-אני פוחדת שיגשו אלי, יתחילו לדבר איתי ואז כשיראו כמה שאני מתביישת, הם ילכו ואני איוותר עם תחושת דחייה.
אז... מה לעשות? אני מצד אחד מנסה לא להיקשר מדי לבנים, כדי שלא יתפתח משהו רומנטי (כי אני רוצה חבר דתי) , ומצד שני רוצה להתקרב אליהם כדי ללמוד לנהל שיחה... בקיצור אני בפלונטר:( יש לכם עצות אולי?
תודה:)
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025