היי,
אני לא יודעת למה אני כותבת פה.
נראה לי כי אין לי ממש למי לפנות.
אני לא יודעת מה עובר עליי. אני מבואסת בערך תמיד. כבר יותר מדי זמן שזה ככה.
השתחררתי מהצבא לפני חצי שנה, ובהתחלה זה היה ממש כיף. עכשיו אני כבר לא בטוחה..
יש מין ריקנות שאופפת את החיים שלי, מועקה שיושבת ולא עוזבת. אני מרגישה דפוקה, ושזאת אני ואין מה לעשות עם זה.
החלטתי ללכת לפסיכולוגית. זה יקר בטירוף ואני לא באמת יכולה להרשות לעצמי את זה, אבל כבר הגעתי לנקודת חלאס שממנה הייתי חייבת לפעול.
היום הייתה הפגישה השנייה. פתחנו כל מיני דברים ואני מתחרטת שסיפרתי לה. היא באופן כללי מאוד מרוחקת, בדיסטנס כזה ממני וזה מוזר ואני לא יודעת איך לאכול את זה ובאלי להחליף אותה אבל אני מפחדת שהבעיה היא בי ושהמרדף אחרי הפסיכולוגית המושלמת עלול להתיש אותי ולא בהכרח להשיג את מטרתו.
קשה לי ממש, עם עצמי, עם אחרים, לתת אמון.. ואני מרגישה שכל זה מייצר אצלי ריקנות שמכרסמת אותי מבפנים לאט לאט.
זה משפיע לי על המון דברים. על כל התפקוד. על כל החיים..
לא יודעת מה לעשות, לא יודעת אפילו מה אני רוצה להגיד פה ומה השורה התחתונה.. אני אבודה ממש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות