מאז שאני קטנה אני סוכרת שלא הסתדרתי עם אמא שלי
היא תמיד השפילה אותי מול אנשים ודיברה אליי כאילו אני חייבת לה משהו או אפילו ה״כלבה״ שלה.
האמת היא שלא ממש בא לי לפרט על דברים שהיא עשתה אבל כל הטעויות שהיא יכלה לעשות היא עשתה
הדבר שהכי פגע בי אי פעם זה שהיא אמרה לי שהיא מצטערת על היום שנולדתי.(כמובן שהיא לא התנצלה והיא אומרת שהיא לא אמרה דבר כזה)
אני כל הזמן רבה איתה
כשמדברים כל המשפחה המצומצמת (יש לי שני אחים אחד קטן אחד גדול) ואני מנסה להצטרף לשיחה היא צועקת עליי ואומרת שאני חצופה
קשה לי איתה
אנחנו לא מסתדרות
אני מרגישה שהדבר הילידי שהיא עושה בתור אמא זה דברים חומריים: לקנות בגדים או דברים כאלה...
חוץ מזה כלום
בחיים לא דיברתי איתה על משהו אישי שלי
גם שניסיתי לדבר איתה על המצב בנינו זה לא עבד היא ישר תקפה אותי במילים נורא פוגעות
כל פעם שהיא מתעצבנת עליי שאני מרימה עליה קול (אני באמת כבר לא מסוגלת) היא תופסת לי את היד ממש חזק!
הבעיה היא שתעזוב זה לא אופציה גם לא פנימייה ואין לי חמי לפנות, זה ממש מסובך להסביר
אני בוכה כל לילה על למה זה מגיע לי
אני עושה הכל בשביל הקשר שלנו, באמת
אם זה לנסות ולדבר לקנות לה דברים סתם בשביל לפנק לנסות ליצור איתה שיחות על החיים ועוד.
אם למישהו יש פיתרון או יכול לעזור לי אני ישמח.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות