מעולם לא היה לי חבר, מעולם לא התנשקתי, והכי קרוב שהיה לי למישהו זה שהתכרבלנו וכל הזמן הזה רק רציתי להעיף אותו ממני.
מאז שהייתי קטנה ולכולן פתאום היה חבר לא הבנתי את הקטע, וככל שאני גדלה אני מרגישה כאילו כל ה״קראשים״ שלי הם מין ניסיון נואש שמישהו ישים לב אליי.
אני לא חושבת שאי פעם הייתי מאוהבת, ובכל פעם שמישהו הראה בי עניין התירוץ שלי היה ש״תמיד מי שאני אוהבת לא רוצה אותי ומי שלא מעניין אותי כן רוצה״.
אני כן מתעניינת במיניות של גברים, ואני כמעט ובטוחה שאני לא נמשכת לנשים.
בהתחלה חשבתי שאולי אני א-סקסואלית, אבל שללתי את זה כי אני כן נמשכת לגברים וכן מפנטזת.
אני חושבת שאולי אני פשוט מפחדת מיחסי מין?
ראיתי סרטון של מישהי ביסקסואלית שסיפרה שכשהיא הייתה ילדה היה לה סוג של קראש על הילדה הכי פופולרית בכיתה, וגם לי זה קרה וזה בלבל אותי עוד יותר, אולי אני כן נמשכת לנשים ופשוט מפחדת מזה ומתנתקת מזה בתת מודע שלי?
אני יודעת שזה טבעי לגיל ההתבגרות ושככל שאני אתנסה יותר אז אני אדע, אבל אני לא רוצה להתנסות.
מישהו חווה משהו דומה ויכול לייעץ לי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025