פשוט נמאס לי מאישתי, נכנסנו לזוגיות תוך חודש בגלל הריון לא רצוי. מעולם לא אהבתי אותה, ממש מתחילת הקשר היו קשיים רציניים ואף נפרדנו ל 5 חודשים בזמן ההריון וחזרתי לנסות בשביל הילדה (שטרם נולדה) אישתי מגיעה עם רקע דכאוני והתמודדתי עם דברים אללא יוסטר. וגם מאד מפריע לי שהיא לא עושה שום דבר בעל משמעות בחיים שלה. כבר 3 שנים שאני איתה ולא ראיתי אותה מתחילה משהו (אפילו קטן) ומתמידה בו ומסייימת אותו. היא לא עבדה 3 שנים לאחרונה התחילה לעבוד בפס ייצור בעבודה עם מינימום אחריות . אני לא מרגיש אהוב וצרכי הגבריים לא מתמלאים יש לי רגשות כלפיה והרגשת אחריות אך אלו מגיעים מקטע משפחתי וחיים משותפים. מעבר לזה אין לי חיבה אליה והיא יכולה להיות חולה או עצובה ולי זה לא ממש יפריע רגשית אני יעזור אבל לא יתרגש.
אני מרגיש שניסיתי המון זמן בכנות ובמאמץ רב מאד לנסות לפתוח את ליבי. להבין להכיל אבל היא לא מגיבה לזה מעבר ליומיים ולא מעריכה.
יצא שמרב כישלונות התייאשתי ממנה ונותרה לי תרעומת
מרב כשלונות ליבי נסגר ואף כועס ואני פשוט מתעצבן מהנכחות שלה
כבר חודשיים שאני בכלל לא מעוניין לשמוע את נקול שלה בטח שלא לחיות איתה. בא לי להעיף אותה ממני אבל יש לנו 2 ילדים ואין לי אומץ לפרק. מה גם שילדי מנישואים קודמים עוברים הסתה מגרושה ואין לי קשר איתם כבר שנתיים וזה מצער אותי מאד ואני מאד חושש להזיק לקשר שלי עם ילדי מנישואים אלו.
לאחרונה שיתפתי אותה שאני מיואש מהקשר ומפסיק להיות אקטיבי ולהחזיק את הקשר. ואם הקשר חשוב לה שהיא תחזיק אותו ותרומם אותו (מה שהיא מעולם לא עשתה) ואם היא לא יכולה אז נקווה לנס או שנפרד.
אני בימים מצוברחים מאד
איך מתקדמים ממצב כזה? מה עושים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות