סובלת בבית ספר. מה אני יכולה לעשות?

מכיתה ה׳ בית ספר הפך להיות לאתגר מאוד גדול בשבילי, קשה לי גם בפן החברתי וגם בלימודי.
אני ילדה מחוננת, מאוד אוהבת ללמוד דברים חדשים וסקרנית בטירוף. אני גם מאוד פקציוניסטית וביקורתית כלפיי עצמי מה שגורם לי לאבד מוטיבציה מאוד בקלות.
גיל ההתבגרות נפל עליי כמו פסנתר מקומה חמישית, ומאז המצב שלי מדרדר. עברתי שלושה בתי ספר מאז כיתה ו׳ וכרגע אני בכיתה י׳ בבית ספר אקסטרני (פרויקט הילה, למי שמכיר) ועדיין מתקשה.
בכיתה ט׳ הייתי בבית ספר אזורי רגיל והיה לי זוועה מבחינה לימודית (היו לי 3 נכשלים בתעודת סוף שנה והציון הכי גבוה שלי היה 70), הייתי מבריזה משיעורי ספורט, מתבטלת בשיעורים ומגישה מבחנים ריקים. בהפסקות לעומת זאת היה לי נחמד, הבנות בשכבה באמת מתוקות והיה לי בסדר, לא מדהים אבל היה באמת בסדר.
אחרי כיתה ט׳ החלטתי שאני חייבת לקחת את עצמי בידיים וללמוד, בגלל זה עברתי לבית ספר אקסטרני.
מבחינתי האקסטרני הוא המוצא האחרון שלי, אין יותר מעברים וזה הסיכוי האחרון שלי לצאת עם תעודת בגרות.
אני משתדלת ללמוד, ואני באמת מצליחה, אבל הפן החברתי הוא יותר גרוע ממה שהיה לי אי פעם.
הילדים אצלנו בבית ספר מתחלקים לקבוצות של ״ערסים״ ו״סטלנים״, אין בי טיפה של זלזול לאנשים האלה העניין הוא שאני לא מתחברת להומור ול״מנהגים״ של אף אחת מהקבוצות האלה ובגלל זה אני תקועה באמצע.
בתוך הקבוצות יש ילדים שלגמרי הייתי רואה את עצמי מתחברת איתם אבל אין לי אף רגע לגשת אליהם כי בשניה שהשיעור נגמר הם רצים לקבוצה שלהם. (זה בית ספר קטן מאוד, אנחנו רק 40 ילדים וחוץ ממני יש רק ילדה אחת שנמצאת לבד אבל היא מאוד ביישנית וכל פעם שאני מנסה לדבר איתה היא לא משתפת פעולה)
אני מאוד בודדה כרגע, שני החברים הכי טובים שלי גרים במרחק ארבע שעות נסיעה ברכב וקבוצת החברים שלי שגרים קרוב מסתכמת בכלבה שלי ובאמא שלי.
לקום לבית ספר זו ממש מטלה בשבילי, אבל אני לא רוצה לבזבז את כל השנים שלמדתי ולצאת משם בלי תעודת בגרות.
אני מרגישה את עצמי שוקעת שוב לתוך דיכאון ואני לא יודעת מה לעשות, השנה גם התחילו לי סיפטומים של חרדה ופארנויה וזה מטריד אותי מאוד.
הייתי בעבר אצל פסיכולוגית וזה הרגיש ממש חסר טעם, יצאתי מהטיפולים אצלה יותר מעורערת מכשנכנסתי ומאוד לא התחברתי אליה.