כבר קרוב לשנתיים שאני מרגיש כמו בחלום רע ...
שום דבר לא מעניין אותי , מלהיב אותי , ולהיות שמח זה משהו ששכחתי כבר מזמן.
המשפחה והפסיכולוג שאני מטופל אצלו אומרים לי שזה דיכאון, אבל אני לא חושב ככה הרי בדיכאון למרות העצבות התמידית והחוסר חשק לעשות כל דבר עדיין אתה מצליח לחשוב ולהתרכז ולדבר מובן מה שאני לא מצליח מילים מתבלבלות לי כמעט תמיד ונושאי שיחה זה משהו שנדיר למצוא איתי
הייתי ילד עם המון בטחון עצמי שמחת חיים ותמיד הייתי מוקף בחברים סביבי אבל מאז שהתפרצה אצלי המחלת נפש הזאת החיים שלי נעצרו ושום דבר לא מתקדם בהם כל בוקר שאני קם זה בשבילי אתגר לצאת מהמיטה אני בכלל לא מסוגל כי צריך לדבר עם אנשים בבית ונורא קשה לי עם זה על גבול הבלתי אפשרי
אני לא יודע מה היה הטריגר למחלה אולי הסמים שעישנתי עד לא מזמן או אולי זה שיש לי בעיות מוטריות קשות ואפילו ללכת נורמלי אני לא יודע שלא נדבר על לשרוך שרוכים וכל פעולה פשוטה עם היידים או אולי זה שהייתי עם בחורה ממש קצת לפני שכל הבלאגן התחיל והאיבר שלי לא עמד ...בקיצור את הסיבה אני לא יודע
אבל הייתי רוצה לדעת עם יש פה עוד אנשים שחוו דברים דומים והצליחו להתגבר על זה (למרות שאמרו שזה בלתי הפיך) או שהצליחו איכשהו לחיות עם דבר כזה נוראי בשלום עד כמה שאפשר
באמת שאני כבר אובד עצות ונראה לי שאשפוז זה היעד הבא החיים שלי פשוט גהנום מאז
נ.ב. מצטער עם לא הצלחתם כלכך להבין את מה שכתבתי יש לי בעיה קשה בכושר הביטוי שלי בדיבור ובכתב פשוט סיוט של חיים יש לי...
לפחות קצת לפרוק מכל העול הזה שיש עליי ...
תודה מראש עם מישהו יענה בכלל .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות