אני בת 16 כרגע ובקרוב אמורים לזמן אותי לצו ראשון
לפני בערך כשנתיים נכנסתי לדיכאון והתחילו לי חרדות חברתיות כל השגרה שלי השתנתה ונכנסתי למצב של אדישות תמידית.. הורי שמו לב שעובר עלי משהו אבל קשה לי מאוד לפתוח את הרגשות שלי בפני אנשים גם הקרובים אלי.. הלכתי לטיפול פסיכולוגי
גם בטיפול היה קשה לי מאוד להיפתח.. בית הספר היה הסיבה העיקרית לדיכאון שלי.. מאז הוא נהיה יותר סיוט עבורי והתחלתי להבריז משיעורים ולהימנע מלהגיע לאירועים חברתיים
אני מרגישה יותר ויותר שהמסגרת הזאת לא מתאימה לי למרות שאני נחשבת תלמידה יחסית טובה ויש לי חברות בבית ספר.. מסגרות כאלה גורמות לי לחרדות ולדיכאון ואני רק מחכה לסיים עם הבית ספר שגורם לי סבל רב.. אני מרגישה שהצבא היא מסגרת שלא מתאימה לי ושתגרום לי לחרדות ודיכאון ולא תאפשר לי לרפא את עצמי ולהתגבר על הדיכאון.. סיימתי את הטיפול הפסיכולוגי אבל אני מתלבטת אם לקבוע עוד פגישה ולהתייעץ עם המטפלת, ואולי אפילו שתכתוב לי מכתב שמאשר שאני לא מתאימה למסגרת.. גם במקרה והמטפלת תסכים שהמסגרת לא מתאימה לי אני מפחדת שאמא שלי לא תקבל את זה כי במשפחתינו כולם התגייסו גם אחי הגדולים ששניהם גאונים שהתגייסו למודיעין.. בניגוד אליה אבא שלי יכול לקבל זאת אני חושבת.. בכללי אני חושבת איך האנשים הקרובים אלי יגיבו לכך אני מפחדת שזה שלא התגייסתי יגרום לאנשים להסתכל עלי באור שונה באזרחות במיוחד כששני אחי עשו שירות צבאי והתגייסו ליחידות מובחרות..
אני באמת חושבת שאני יכולה להיות מאושרת והמחשבה על הגיוס וכל המיונים מדכאת אותי וגורמת לי לחרדות ואני לא מצליחה להתרכז בדברים אחרים כמו הלימודים מהמחשבה על כך..
ממה שכתבתי מה לדעתכם אני צריכה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות