לא משנה מה אני יעשה אשאר לבד, מה כבר רציתי? אולי משהו לא בסדר איתי?

טוב אז אני לא יודעת איך בדיוק לכוון את זה
אז תראו אני ילדה נורמטיבית לגמרי כמו כל אחד אחר, בת 15 בכיתה י משחקת משחקי מחשב ושומעת מוזיקה ואפילו עורכת מלא לא מגדירה את עצמי לשמנה מידי אבל אני גם לא רזה מידי בדיוק באמצע מבנה גוף נורמאלי
אין לי חברים לא משנה מה עשיתי אם זה לבוא ולנסות ליצור שיחה למרות הביישנות יתר שלי אם זה למצוא כאלה שיש לנו משהו משותף או לפתח שיחות מאפליקציות מטומטמות או אפילו ממשחקים אפילו האופציה להכיר מחוץ ליישוב לא עוזרת לי
אני ביישנית אני לא אחת שנפתחת מהר עד שאני מכירה את הבנאדם טוב מספיק ולהרגיש בטוחה איתו גם קשה לי לנהל שיחות ראשונות מהפחד שישפטו אותי
אולי אני רק בת 15 ואני בכיתה י ויש לי עוד הרבה זמן והכל יכול להשתנות אבל במהלך השנים נפגעתי מכל כך הרבה צורות שזה מגיעה לי לחרדה
היו לי חברים אבל כולם פגעו בי בכל צורה אכזרית שיש כי "אני סתם עוד אחת שאפשר לנצל" יש לי עכשיו איזה 2 חברים אבל אנחנו מדברים רק כשהם צריכים אותי יוצאים אחת למלא זמן וגם אז אני לבד סתם עוד גורם שלישי באמצע שלא קשור לכלום כי הם רק אמרו לי לבוא מחוסר ברירה לא יודעת למה אני נשארת איתם אולי כי אני לא אוהבת להיות לבד? כן אולי אבל אני מרגישה שזה מחוסר ברירה
חברים זה דבר שחשוב לי מבחינתי שתהיה לי חברה או חבר אחד שאהיו טובים אלי ושלא יעשו ממני חרא אבל מרוב שזה כל כך חשוב לי זה מדרדר אותי מבחינה לימודית כי גם ככה קשה לי ואני בפער נוראי זה רק מחמיר לי קשה לי בכל מקרה לתפוס חומר לימודי וקשה לי ללמןד בבית אין לי אפילו עזרה מהבית ספר ואני רק מרגישה אם זה רע ואני בדיכאונות
לחשוב שיש איתך בשכבה עוד 5 כיתות ולכולם יש חברים אבל לך לא ואת לבד כשכולם נהנים ושמחים מכל רגע
אני בישוב די חדשה אז כולם כבר מגובשים ואין למי להתחבר מניסיון
אני מתבודדת בבית מנסה לעודד את עצמי אולי אמצע בסופו של דבר אבל אז הינה אפילו התחילה השנה החדשה וכלום מרגישה בודדה וממורמרת
ואז אני חושבת אולי משהו לא בסדר איתי?
הרי מה כבר רציתי?
חברים שאוכל להנות איתם ולצחוק איתם ועם זאת שאהיו בשבילי כתף תומכת במקום ללעוג לי ולהגיד לי שאני "הזויה" ולעשות ממני צחוק ולשים זין על מה שאני אומרת
מה אני יכולה כבר לעשות? אני באמת מחפשת להיות עם מישהו שליטרלי אהיה לו אכפת מימני
בבקשה תעזרו לי אני באמת עבודת עצות