אני מרגיש שעשיתי המון טעויות בבחירות שעשיתי עד עכשיו, מחטיבת הביניים, לתיכון ומשם לצבא. אני רואה אנשים אחרים שהיו איתי בתיכון, והם מצליחים, בצבא, בלימודים, ושאני פספסתי המון דברים, גם בחוויית הילדות שלי, שלא תחזור, וגם בבניית האופי שלי ומי שאני.
אני מרגיש שאני נמצא בדיכאון מתמשך בגלל זה, עם חוסר רצון להמשיך להתקדם הלאה, ואני נמצא בלופ מתמשך של אכזבה וכעס על עצמי. אין לי עם מי לדבר על זה, זה גם מתחבר לזה שאני לא בקשר כל כך טוב עם אח שלי, וגם עם אבא שלי. ואני לא מרגיש כל כך פתוח לדבר על כל מיני דברים עם אמא שלי. אני לא מרגיש שום קשר עמוק עם החברים הקרובים שיש לי, ולכן גם לא מרגיש בנוח לדבר איתם.
אני נותן גם לדברים שאין לי שליטה עליהם להוריד אותי, כמו פרופיל שמנע ממני שירות קרבי משמעותי בצבא כמו שרציתי תמיד.
אני רוב היום לבד ואני מרגיש שאני לא מתקדם לשום מקום ואני לא בטוח אם הדרך שבחרתי היא בכלל נכונה לי.
אני מאוד כועס על עצמי כי אני מרגיש קינאה עזה באנשים שהגיעו לדברים שכל כך רציתי להגיע אליהם, ואין לי אפשרות להגיע אליהם.
היה לי חלום לעשות משהו בצבא, ובגלל הפרופיל הרפואי שלי לא יכולתי להגשים אותו, איך מתמודדים עם חלום שבור שאי אפשר להגשים אותו לא משנה מה?
איך מוצאים את הכוחות להמשיך הלאה ולמצוא את הדרך להמשיך?
איך מתמודדים עם הבדידות? עם האכזבה העצמית? אני מרגיש ממש אבוד, כי ההרגשה הזאת חוזרת כל הזמן, גם אחרי כמה זמן שאני מרגיש יותר טוב עם עצמי, אני נתקל באיזה "טריגר" ששוב גורם לי לדיכאון עמוק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025