היי , זו הפעם השנייה שאני כותבת כאן בפעם הראשונה סיפרתי על הילדות הקשה שעברתי , אבל נמחק לי האימייל ולא הצלחתי למצוא את מה שכתבתי .
אני רק בת 16 אבל התבגרתי יותר מידי מהר לגילי בגלל חוויות מאוד קשות שעברתי בילדות .
תמיד אמרו לי שיש סיבה לכך שאדם סובל כל כך הרבה בחייו, תמיד אמרו לי שיש סיבה שאני בעולם הזה .
ש״נסתרות דרכי האל״ החיים שאני חיה הם לא חיים. אני חיה חיים שאני לא רוצה . גרה במקום שאני לא רוצה .
הכאב בלב שלי גדול מידי כדי שאני יכיל אותו ..
אף אחד לא רואה אותי , ממש כמו אוויר.
אני סובלת . אין לי כוחות יותר ... לא פיזיים ולא נפשיים , אילו רק הם היו יודעים מה עברתי וכמה סבלתי .. אבל הם כנראה אף פעם לא יבינו.
נגמרו הדמעות לבכות . הבכי הכי גרוע הוא בלב . הדמעה האחרונה שיש לי עם כל הכוח האחרון שנותר לי צונחת על חולצתי .
עברתי לפנימייה... ולא טוב לי שם , אני מאוד בודדה ללא חברים , אני גרה אצל סבא וסבתא אבל אני וסבתא שלי לא מסתדרות ולכן עברתי לפנימייה . אימא שלי לא מתפקדת ביכלל ומרגיש שהיא שכחה ממני ( לא מתקשרת ולא כלום ) אני מרגישה כמו ילדה שנולדה בטעות הגורל לחיים הלא נכונים . הלב שלי שבור מהדברים שעברתי בחיים שלי . זה כבר יותר מידי לילדה בגיל יותר מידי צעיר . אני מרגישה שמה שנותר בי זה הגוף שלי והנשמה שלי מתה מזמן
ניסיתי להתאבד בכיתה ז׳ בעקבות מה שעברתי במקביל ( התעללות מילדים בבית ספר, בעיות בבית)
דברים שחוויתי בגיל הרבה יותר צעיר מלווים אותי עד היום .
אני מרגישה שאיבדתי את האדם שהייתי , את השמחת חיים . נמאס לי ממעברים . אין לי מקום שאוכל לקרוא לו בית ואני רוצה לחזור הביתה אבל זה בלתי אפשרי מבחינה חוקית . עשיתי את המעבר הזה הטעות של החיים שלי
אני מרגישה שאני בסיוט שאני רק רוצה להתעורר ממנו.
אני מרגישה ריקנות ,
הילדות שלי כבר הרוסה ושום דבר לא יכול לתקן בחזרה את מה שכבר נהרס , איבדתי את עצמי ואני אבודה. שום שיחת ״עידוד״ לא תעזור לי כי הייתי עושה את זה בעצמי אילו רק הייתי יכולה.
הלב שלי שבור יחד עם הנשמה שלי .
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות