נמאס לי לחיות בחברה שלא מקבלת אותי כמו שאני , לפעמים אני חושב מה יקרה שאני אגיד לאנשים שאני ביסקסואל. אני אוהב ומקבל את הנטייה שלי , זה לא מובן מעליו,אני שמח שלי יש את האופציה להנות משתי המינים. אבל זה שונה כשאני גר במקום שבו אין חינוך אינטגרלי, והוא עונה על ההגדרה של "בית כלא" ורק החזק שורד. למזלי אין אצלי סממנים סטריוטיפאים המעידים על הומוסקסואליות(משמה שכך אני לא סובל מהומופוביה וכו'). אך זה גורם לי אי נוחות מטורפת לגבי היציאה העתידית שלי מהארון. יש לי כמה חברים, לא הרבה אבל יש. אבל לפעמים שאני שומע את איך שהחבר הכי טוב שלי מדבר על הומואים והסטראוטיפים למינהם זה גורם לי לא לרצות לצאת מהארון (למרות שזה כבר קשה, אני לא ילד ואני יודע כבר מי אני , עברתי את השלב הזה של בחירת המיניות בחיי ואני רוצה להתחיל לחיות.). הרי זה כול כך קשה להיות במקום שאתה מרגיש כול כך כול כך סגור בעצמך ואתה בעצם מנהל חיים כפולים והדבר היחידי שגורם לך קצת לתחושת שמחה זה הכדורים הפסיכיאטרים. אני לא רוצה לחיות ככה ואף בנאדם שקיבל את עצמו לא ירצה. יש לי משפחה נהדרת ורובה יודעת עלי (חוץ מאבא ) . אבל משומה היציאה מול החברים היא הרבה הרבה הרבה הרבה יותר קשה לי, ואת האמת שאני לא רואה את עצמי מצליח לצאת מולם אבל אני גם לא רוצה לנתק מהם קשר. אז מה כדאי לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות