איך להיפרד מבן הזוג?

בשנה האחרונה התחלתי להרגיש לא מסופקת מהזוגיות שלי. יש לי בן זוג קרוב ל4 שנים ואנחנו שוכרים דירה יחד כבר תקופה ארוכה. אני מרגישה שחסר לי המון דברים בקשר וזה רק החמיר בשנה האחרונה. למשל: הוא לא דואג לצאת איתי לבלות, אני תקועה בבית כל הזמן, הסקס לא מספק אותי הוא קורה רק כשממש באלי ולא מסוג של משיכה אליו, אלא יותר לספק את הרצון האישי.. גם יצא ככה שאין לי חברים כרגע כי שקעתי ממש בלימודים לכן אני מרגישה בדידות ולבד וכל החיים שלי סובבים סביבו כרגע.
למה אנחנו לא יוצאים לבלות? הוא טוען שאין לו כסף (מוזר כי כל חודש הוא מקבל משכורת גבוהה משלי כי אני לומדת וכמעט ולא עובדת, הוא טוען שיש לו מלא חובות לכסות) ולא יכול כרגע לקחת אותי לצאת לאנשהו.. פעם אחרונה שקיבלתי ממנו מתנה זה היה ביום הולדת שלי, והאמת שאני בחורה די ישירה ואמרתי כמה פעמים זה לא המתנה זה דווקא הכוונה וגם פרח ביום שישי ישמח אותי. יש קצת תחושה שהוא אומר לי סתם דברים כדי להרגיע אותי, הוא יכול להבטיח בלי סוף ובסוף לא קורה שום דבר ככה שאני גם לא ככ סומכת על המילה שלו.
בקיצור, אני מרגישה מאוד סגורה, בודדה ובעיקר לא מאושרת.. בעבר הוא יכל להבין מה אני מרגישה ממבט בעינים.
רב היום אנחנו כמעט ולא מתקשרים אחד עם השנייה, כל אחד בטלפון שלו כל היום, וזה פשוט מרגיש שזה לא זה. החשש שלי מתחיל דווקא כאן, מאיפה מתחילים? איך מסבירים את הסיבה לפרידה? אני פחות רוצה להסביר את עצמי ולהכנס לפרטים כי הוא נתפס על כל מילה, וגם הוא עלול להיעלב.
האם באמת כדאי להכנס לנקודות האלה ולהגיד לו את כל מה שעל ליבי או להמנע? העובדה שאני צריכה לצאת מזוגיות ארוכה בלי סביבה תומכת ולהתחיל מהתחלה, לשכור דירה לבד, להתפרנס לבד בעבודה חצי משרה שלי, ולהתמודד עם הבדידות עד שאמצא לי חברים קצת מפחידה אותי. מעבר לכך שהוא הבן זוג שלי הוא גם החבר הכי טוב שלי ואני לוקחת כאן סיכון ויכולה לאבד גם אותו. מצד שני, לא בא לי להישאר איפה שלא טוב לי אבל אולי הצעד שלי קיצוני ומשמעותי מדי. אשמח לשמוע סיפורים על פרידות, איך התמודדותם, במה נעזרתם, האם אפשר עדין להישאר חברים טובים אחרי? ומה אתם מציעים לעשות. סליחה אם זה היה ארוך מדי. תודה.