סבא שלי נפטר היום (כ"ד בכסלו, נר ראשון), והייתי ממש מחוברת אליו, והייתי בהלוויה וראיתי איך קברו אותו ואני מרגישה שאני עדיין מתכחשת למותו, ואני כל כך מצטערת על זה שלא חיבקתי אותו בפעם האחרונה שראיתי אותו, ואני תמיד מחבקת אותו ודווקא בפעם האחרונה לא חיבקתי. היום בבוקר (שש וחצי בבוקר), כשהתעוררתי הרגשתי צורך מיוחד ומוזר ללבוש שחור. חשבתי שזה כי יש לי ג'ינס שחור חדש וסוודר שחור ממש ממש יפה, אבל כשחזרתי הביתה התברר לי שסבי מת בערך בשעה תשע בבוקר. ברגע שאבא שלי לקח אותי מביהס וסיפר לי אני פשוט בכיתי, ואז הגעתי הביתה לחמש דקות והייתי צריכה ללכת להלוויה. הוא היה אדם מדהים. מלאך ממש. אתם מכירים את האנשים שהם היו פשוט זהב? אז הוא היה אחד מהם. ואני כל כך בכיתי. ולא הפסקתי לבכות, ופשוט הייתי עיוורת. לא ידעתי מה, מי, מתי, ואיך, אבל פשוט בכיתי. ואני ניסיתי להפסיק כי הייתי צריכה לתמוך בסבתי, שהתיישבה מול הקבר ודיברה אל בעלה, שהיו נשואים יותר מיובל, ואני בכיתי, בכיתי עד שלא ידעתי מי מהמשפחה מחבק אותי, מה השעה, כמה זמן אני כבר בוכה. לא עניין אותי.
אני לא יודעת איך לקלוט את זה... איך לקום מזה... איך להתמודד עם כל זה... בבקשה תעזרו לי, סבא שלי היה הכי קרוב אליי. אני לא יודעת מה כבר לעשות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025