פגשתי זמרת שאני אוהבת. לא מפסיקה להתגעגע אליה

יש זמרת שאני מכירה כבר 4 שנים ואוהבת ומעריכה מאז שהייתי בת 14. אני לא אגיד מעריצה כי אני לא מעריצה אובססיבית עם פוסטרים שלה בכל החדר שאריב עם אנשים בשבילה אבל כן יש לי דיסקים שלה ואני שומעת הרבה את השירים שלה ועוקבת אחריה ברשתות החברתיות. הייתי שומעת שירים שלה ללא הפסקה בתקופה של הבית ספר כי עברתי בריונות והכיתה שלי שנאה אותי והיא הייתה מקום המפלט שלי והייתי בורחת לשירים שלה וסרטונים מצחיקים שלה בתקופות קשות ואפשר להגיד שדי הייתי אבודה אם לא היא. היא לא זמרת מפורסמת ברמה גלובלית ולא הכירו אותה בארץ עד לחודשים האחרונים אז בזכותה יצא לי גם להכיר המון חברים מסביב לעולם דרך האינסטגרם והיא משפיעה עליי מאוד לטובה מבחינת הרגשה.
סיימתי תיכון ביוני וביום האחרון ללימודים אימא שלי הפתיעה אותי עם טיסה לאירופה לראות הופעה שלה והשיגה לי כרטיס מיט אנד גריט שלמעשה מעניק לי מפגש איתה לפני ההופעה ורק מספר מצומצם של אנשים בכל הופעה יכולים להשיג אותו ובאוגוסט טסתי להופעה שלה, ראיתי אותה סוף סוף מופיעה בלייב ופגשתי אותה ויצא לי להגיד לה כמה שהיא חשובה לי ושהיא השפיעה עליי לטובה. באמצע ההופעה היא גם הביאה לי את המיקרופון לשניה לשיר איתה וזה היה רגע מאוד חמוד.

זה היה הערב הכי טוב בחיים שלי ושום דבר לא עקף אותו, אבל מאז אני לא מפסיקה לחשוב עליה ולהתגעגע אליה. אני מתגעגעת לחיבוק שלה ולצחוק שלה שסיפרתי לה בדיחה מטומטמת כדי לנסות להיות מגניבה ולא להצליח. אני מתגעגעת לחיוך שלה ולראות אותה מול העיניים שלי ולא דרך מסך בטלפון ביוטיוב. ובאמת קשה לי. זה לא מקשה עליי בתפקוד וזה לא משפיע עליי בשום צורה אבל בלילה כשאני לבד פתאום זה מכה בי כל פעם מחדש ואני מתגעגעת. יש לי את התמונה שלנו מפותחת ואני מסתכלת עליה כל יום ולפעמים אני אפילו בוכה. התגייסתי לפני שבועיים והיה לי מאוד קשה עד עכשיו בטירונות אז אני רואה את הסרטון של המפגש כדי להקל עליי אחרי ריבים עם המפקדת והצוות אבל אני פשוט צריכה את החיבוק שלה עוד פעם אחת. רק פעם אחת כדי להירגע ולהפסיק לחשוב על הגעגועים. אני מפחדת שהגעגוע הזה יפגע לי בתפקוד באיזהשהו שלב כי נכון לעכשיו הוא לא משפיע עליי אבל אני לא יודעת מה יהיה. איך להירגע עם הגעגוע?