היי!
חזרתי לגור בבית לאחר תקופה ארוכה שלא גרתי, כבר באיזור החודשיים בבית ההורים...
תמיד הרגשתי שיש קצת חוסר תקשורת בין ההורים שלי, כאילו הם כן מדברים על דברים שקשורים להתנהלות הבית - קניות, כביסה, סידורים וכו'. אבל כאילו תקשורת בינאישית קצת יותר עמוקה שהייתי מצפה מבני זוג לא קיימת בכלל. מה גם שדברים שנראה שהם צריכים לדאוג אחד לשני נופלים עליי לפעמים בגלל שנראה כאילו אין להם מוטיבציה לעזור אחד לשני. אין לי בעיה שימשיכו להיות ככה אם זה מסתדר להם אבל כל זמן שזה נופל עלי אני חייב להפסיק לשתוק.
אני אתן דוגמא - למשל אמא שלי רצתה להוריד איזה אפליקציה לפלאפון והיא לא כל כך מבינה בדברים האלו, אני מנסה לגרום לה גם להבין לבד אבל היא עדיין צריכה עזרה ממישהו ואני באמת רוצה לעזור לה לעשות דברים שהיא לא יודעת, אבל גם אבא שלי מבין בדברים האלה והוא לא כל כך עוזר לה כשהיא צריכה או רוצה דברים, כאילו אין לו מוטיבציה לעשות בשבילה דברים חוץ ממה שצריך ואז בגלל שהוא לא פותר לה את הבעיות היא באה אליי.
גם כל טיול לחו"ל אצלהם או יציאה זה מסכת ייסורים עד שהם מסכימים לעשות וכשהם בטיול זה נראה כאילו הם אף פעם לא רוצים להצטלם ביחד
נגיד במקרה של האפליקציה של הפלאפון כשאבא שלי ניסה לסדר לה את זה הוא לא הצליח ואז היא באה אלי ואין לי כוחות שייפול עלי כל מה שאבא שלי לא רוצה להשקיע מספיק כדי שיהיה לה, ורק כשאני הייתי שם ולא הסכמתי לפתור לה את הבעיה אז אבא שלי התחיל קצת להסביר לאמא שלי מה צריך לעשות כדי לפתור את הבעיה (ולא לעשות את זה בעצמו)
עכשיו אני שואל האם זה נראה לכם מצב חריג של חוסר בתקשורת שיכול להשתנות עם עבודה כלשהי ובנוסף עם עזרה שלי בכך שאני לא אוותר להם, או שזה נראה כמו מצב של חוסר באהבה אחד לשני ואולי מה שצריך להוביל לגירושין בסופו של דבר?
אשמח לעצות ותובנות מה לעשות
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות