אחי נפטר בצבא, המעבר בין יום הזיכרון ליום העצמאות קשה לי!

שלום,אני בת 16 וחצי,ולפני חמש שנים וארבע חודשים אח שלי ז"ל נפטר.
הוא שירת בגולני ונפטר במסגרת הצבא,הוא היה בן 19.
יש לי עוד שני אחים גדולים חוץ ממנו,אחד בן 18,והשני בן 20.
כשהודיעו לנו שהוא נפטר אחי הגדול בן ה-20 הסתגר בחדר,לא דיבר,לא אכל,כל היום ישן...
אחי השני התחיל לצאת לרחובות כבר אז,כאילו זה לא היה מעניין אותו הוא היה בחוץ כל הזמן,הוא חזר לבית רק בשביל לישון.
הבית שלנו כבה בשניה,אבא שלי התפטר מהעבודה ואמא שלי היתה צריכה לשאת הכל על כתפיה.
הייתי רוצה להכיר אותו יותר...
אין לי למי לשתף את התחושות האלו,חברות שלי לא באמת מבינות,והאחים שלי נמנעים מלבוא הביתה ביום הזיכרון,אבא שלי תמיד סגור בחדר ואמא שלי מתנהגת כרגיל.
שלא תבינו לא נכון,תמיד אני זוכרת אותו,פתאום ביום הזיכרון אני נעשת דיכאונית,עם עיניים נפוחות ואדומות,אני תמיד זוכרת אותו אבל ביום הזיכרון הכל נהיה מדוכא,הסרטים,האוירה בחוץ שכל החנויות סגורות...
החדר שלו נשאר אותו הדבר,אפילו השמיכה נשארה באותו 'תנוחה'...יש בגדין שעדיין עם הריח והבושם שלו!.
תמיד ביום הזיכרון הכל מדוכא ועצוב... ופתאום לעבור גם ליום העצמאות?,מי קווה את המינהג המטומטם הזה??,כשהייתי קטנה ושראיתי בתוכניות אנשים שמבקשים לעביר את היום העצוב הזה ליום אחר ולא לפני יום העצמאות,לא הבנתי אותם...מה אכפת להם?,שיעברו קצת מעצב לשמחה,מה יכול לקרות להם?.
מאז שהוא נפטר הבנתי טוב,טוב למה הם התכוונו,שתבינו שהשפחה שלי כבר לא עושה על האש כמו פעם...
פעם אחת נסיתי לחגוג את עצמאות בערב,זה שנה שעברה,הלכתי עם כמה חברות,שתיתי מלאאאא...הגעתי למצב שהקאתי פעמיים וקראו לאח שלי הגדול לקחת אותי.
ברור לי שהשנה אני בכלל לא יחגוג את עצמאות...
כאילו באמת זה נשמע הגיוני שביום אחד משדרים טקס גדול לזכרון חללי צה"ל,טקס עצוב,עם בכי והכל...ויום אחכ יש טקס עם מלא זיקוקים,שירים,מצעדים...זה נשמע למישהו פה הגיוני?..
נסו לדמיין את עצמכם כאילו חס וחלילה האח שלכם נפטר,והייתם נכנסים כבר לדכאון ולעצב ופתאום בדקה!!,יש הופעות בחוץ ושירים...
אני מגעגעת אליו,וזוכרת אותו תמידד...,מתגעגעתת מאוד,לפעמים שכבר ממש רע לי אני נכנסת לחדר שלו ומריחה איזה בגד מהערמה שהוא השאיר אז על הכיסא.
אני לא מצפה לעצות...לא נראה לי שיש לכם עצות למשו כזה,רק רציתי לפרוקק,אני מרגישה חרא ...
אז תודה שקראתם את התבכיינויות שלי,וסליחה על הדבר הארוך הזה שרשמתי..