נולדתי בארץ, גדלתי בארץ, אבל איכשהו נולדתי והתפתחתי עם אופי לא של ישראלית.
אני מאוד תמימה באופי שלי, אין לי את הקטע שאני מנסה להשיג על חשבון אחרים, את התחמנות אני לא מבינה ציניות ואני בן אדם מאוד תמים. ואיכשהו בכל מקום אם זה בעבודה, חברות, לימודים כולם לא מתחברים לאופי שלי ומנצלים אותי ממש. בעבודה אני מנסה לעשות את הכי טוב שלי, עובדת עד שעות מאוחרות ונותנת מעצמי ויותר מנצלים אותי בגלל זה. כל חברה שהייתה בי ראתה בי מוקד ניצול אם זה הסעות על חשבוני או כל דבר אחר. באמת שנמאס לי מהמדינה הזו. אני לא מרגישה שייכת לפה. אני נגעלת מהתרבות פה בארץ. במה יש להתגאות? שכל אחד מנסה לנצל אותך כאן כמה שאפשר. זה מתחיל מלמעלה מהממשלה וגלגל ניצול אחד שלם אם זה בעבודה, בצבא וביחסים הבין אישיים. אפילו שאתה רוצה לקנות שירות מסויים בכל דבר - דבר ראשון מרמים אותך כדי להשיג עוד כסף על חשבונך. אני לא יודעת להתנהל במציאות כאן. ובגלל הטוב לב שלי והתמימות שלי תמיד דופקים אותי. מצד אחד, אני גאה באופי שלי. מצד שני אני נדפקת. איך לומדים את התכונה הזו שכולם רכשו מגיל קטן לא להיות תמים ולדעת להיות קומבינטור כמו כל הישראלים? המציאות כאן לא אפשרית לאנשים כמוני וזה מתסכל אותי מאוד. כבר וויתרתי על חברות כי אני יודעת שכולם במדינה הזו עשויים מאותו חומר.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות