היי לכולם, אני אוהד בן 20 כיום אחרי שירות לאומי משמעותי של שנה, הייתי 7 חודשים בצבא ואז יצאתי בגגל שסבלתי מאוד, נתקעתי עם אנשים שזה כמו לדבר לקיר.. אבל אין לי איזה בעיה נפשית או רפואית.. עכשיו זה בעיה, כי ששואלים אותי אנשים מהשכבה אני לא יכול להגיד להם רפואי כי יודעים שאין לי כלום וזה לשקר להם בפנים, מצד שני אנשים מבחוץ שלראשונה ראיתי לדוגמא בעבודה או משהו כזה אני מעדיף כן להגיד רפואי.. ואז יוצא מצב שכל הזמן שאני רואה מישהו חדש\מישהו מהשכבה שעדיין לא דיברתי איתו על זה אני רק מריץ לי מחשבות בראש נו מתי הוא ישאל מתי הוא ידבר על זה מה להגיד וזה מעצבן להיות ככה כל הזמן.. זה מציק ולא נעים להיות בהרגשה כזאת כל פעם.. מה לדעתכם לעשות ? מה להגיד ? שיהיה חופף לכולם ושלא יסתכלו עליי בפרצופים עקומים.. אני לפעמים מרגיש ששואלים אותי מה אתה אחרי צבא ואני אומר לא, עשיתי שירות לאומי אז מעקמים פרצוף וזה מעצבן ובאמת לא נעים ככה.. מציין שחברים שלי עדיין בצבא זאת אומרת שאני עדיין רואה כל היום סטורי של צבא וכו' וכל היום בזה למרות שעבר הרבה זמן.. מה דעתכם? מה להגיד? זה יעבור לדעתכם דבר כזה ? או שזה כל החיים יהיה ? אם כל החיים אולי כבר אלך להתנדב סתם במשהו באמצע החיים רק בשביל הסימון וי הזה שהאוכלוסייה מבקשת.. אולי זה מה שיעשה לי טוב.. מה דעתכם ? מיואש מזה כבר האמת . תודה רבה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025