אז ככה- כבר שנים שאני שמה לב לזה, כשאנשים עם בטחון פונים אליי, גם אם בצורה הכי נחמדה שיש, אני נסגרת ולא מצליחה לדבר נורמלי. אם אני מצליחה, זה כשאני די מתנתקת מהבנאדם ופשוט מדברת בהקשר של השיחה בלי להסתכל עליהם אפילו, וגם זה בצורה צולעת ביותר שגורמת לי להרגיש מטומטמת.
הקטע זה שעם אנשים בלי הרבה בטחון או פחות "out going" ממני אני יכולה לדבר חופשי, לצחוק ולהביך את עצמי בלי שיזיז לי ממש.
אני סוג של מרגישה שאני חייבת להיות בשליטה, זו עם היותר בטחון או להיות בעלת תפקיד כלשהו (למשל אם אני מצלמת באיזו מסיבה או משהו אין לי בעיה לחלק הוראות בקטנה לכל אחד שם, עם או בלי בטחון) או מאחורי משהו כדי לדבר עם אנשים.
הבעיה הזאת שלי דופקת אותי ממש. יש אנשים כלכך נחמדים עם בטחון שהלוואי שהייתי מצליחה לדבר איתם כמו שצריך אבל יוצא שאני רק מנסה להתחמק אפילו משיחות קטנות של היי ומה קורה, כי אני יודעת ששוב אני אצא מוזרה והם לא יעריכו אותי ובצדק.
היה לי למשל חבר עם בטחון והרבה חברים, ואחת הסיבות שנפרדנו הייתה שלא הצלחתי להפתח ב100% איתו.
יש מה לעשות עם זה?
אה ובתקופה מסוימת ההורים שלי סוג של הכריחו אותי לפסיכולוג וגם זה לא עזר..גם איתו לא הצלחתי להיפתח ופשוט הייתי סגורה ושתקתי רוב המפגשים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות