בשנתיים האחרונות היו לי מחשבות אובדניות זה כך פעם לא היה לי זה התחיל שעברתי דירה לבית חדש מקום חדש ולאט לאט הרגשתי כאילו אני נופלת לתוך בור שחור ללא תחתית של קולות ומחשבות שאומרים לי שזה לא שווה את זה כי הרי בעיר הקודמת לא היה לי טוב (עברתי הטרדות מיניות)אז מה יהיה שונה פה ועם הזמן הקשבתי לקולות האלו מבחוץ עדיין הייתי אותה ילדה עם אותן אנרגיות חיוביות שצוחקת מכל דבר אבל בפנים הייתי מרוסקת שבורה כאילו היה שד הקטן שאמר "את מחכה יותר מידי זמן" או"תיקחי את הסכין ותיגמרי עם זה" וכל מיני משפטים כאלה הייתי נשארת ערה עד 5 לפנות בוקר ומדברת עם עצמי משכנע את עצמי לא להקשיב לו לא להיכנע לא לעשות את זה אבל נפלתי לתוך המלכודת שלו יום אחד החלטתי ללכת למטבח ולקחת את הסכין ולגמור עם זה באותו רגע קירבתי את הסכין ליד העמקתי את הסכין בעור לשנייה לפני שזה התחיל אחי הקטן בן 4 מושך לי בחולצה ומבקש ממני לשחק איתו באותו רגע הבנתי באמת מה עמדתי לעשות וכמעט צרחתי עמדי להתאבד מול אחי הקטן באותה שנייה אמא שלי בדיוק חזה מהעבודה והדבר הראשון שעשיתי זה לזרוק את הסכין לכיור לרוץ לחדר ולפרוץ בבכי רק אחרי שהבנתי מה עמדתי לעשות הבנתי שיש אנשים שאוהבים אותי ושאם הייתי עושה זאת הייתי גורמת להם לצער ועל זה אני בחיים לא יסלח לעצמי.
אני הרגשתי שאני חייבת לפרוק את זה והרגשתי שזה המקום
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025