חברה שלי אנורקסית וחותכת ורידים, איך עוד אפשר להוציא אותה מזה?

זה פשוט מעיק עליי.. לפני חודשיים הכרתי מישהי באינטרנט ונעשינו חברות ממש טובות. ואנחנו מדברות כל יום בוואסטאפ. העניין הוא שהיא חותכת והיא בעודף משקל, היא אומרת שהיא סובלת מ"אנה" ומ"מיה" ועוד כמה דברים שלא הבנתי אבל הבנתי שהיא הייתה בולמית והיא חותכת לפעמים. אני מנסה לעזור לה אבל זה נראה לי לפעמים שהיא פשוט לא מנסה! היא רק יושבת ומקשיבה למה שאחרים אומרים לה ולא עושה עם זה כלום, רק מביאה תירוצים שהיא לא יכולה, ועכשיו היא הגיעה למצב שהיא אוכלת 40 קלוריות ביום כדי להרזות! ולפעמים זה פשוט מבאס אותי ונמאס לי לנסות לעזור לה! אני גם מאוד בודדה- אין לי חבר ואין לי חברות ממש טובות, כולן צבועות אליי, וחשבתי שעכשיו תהיה לי חברה שאני יכולה לשפוך דברים ולסמוך עליה, ואפילו ששפכתי דברים ודיברנו, 70% מהשיחות שלנו זה עליה ואני שמנסה לשכנע אותה להפסיק עם ההרעבה ולנסות להשתפר ולשפר את המצב. אבל היא כל הזמן שולחת לי תמונות של אנורקסיה ובולימיה ועל טבלאות שמראות כמה את מרזה אם את מרעיבה את עצמך ועושה לי סמיילים עם לב על זה שהיא אוהבת את התמונות האלו, זה פשוט נמאס! ואני מתאפקת שלא לצעוק עליה שתפסיק כי היא אמרה לי שכל החברות שהיו לה וניסו לעזור לה בסוף עזבו אותה ואחת אמרה לה ש"לא אכפת לה אם אני אנסה להתאבד או לא כי כבר נמאס לה לנסות לעזור". פשוט נמאס! זה נראה כאילו כל מה שהיא עושה זה לצומי היא אומרת לי "אוף הבטן שלי עושה קולות וכואבת" אז אני אומרת לה "אז לכי לאכול" והיא אומרת "ממהה לא! אכלתי כבר 42 קלוריות היום :(" וזה לא שאני לא מבינה, אני מעודדת אותה ואומרת לה ש42 זה קצת ושתגיע לפחות ל100 אבל לא היא פשוט לא מקשיבה לי וחותכת וממשיכה להרעיב ועושה מה שהיא רוצה זה נראה כאילו כל מה שאני עושה זה סתם. הדבר היחיד ששכנעתי אותה לעשות זה להפסיק לחתוך אז בזכותי היא לא חתכה *רציני* במשך שבועיים אבל היא נשברה וחתכה קצת.
אבל נמאס לי כבר. זה נראה כאילו כל המאמצים שאני עושה זה סתם וזה לא עוזר ובמקום שתהיה לי חברה טובה שאני יכולה לדבר איתה, אני מטפלת ואני פסיכולוגית צמודה 24/7. נמאס לי כבר.. ואני לא רוצה לעזוב אותה, אני פשוט לא יכולה. אני לא כזאת רעה שתעזוב חברה דיכאונית עם מחשבות אובדניות רק כי נמאס לה לנסות. אבל אני כבר לא יודעת מה לעשות... אמרתי לה שתנסה ללכת לפסיכולוג והיא אמרה לי שהיא הלכה אחרי הגירושים של ההורים שלה והפסיכולוגית סיפרה הכל לאמא שלה אז היא הפסיקה ללכת. והיא מסרבת לנסות לעשות ספורט כמו שצריך כי היא אומרת ש "אני מתביישת שיראו אותי עם כל השומן שלי רצה בחוץ או מתאמנת בחדר כושר" אז היא פשוט לא עושה ספורט ורק מצפה שהיא תרזה מהרעבה. היא אמרה שהיא מתכננת אחרי הצבא ללכת לקבל מרשם לכדורים נגד הבעיות שיש לה (דיכאון או ביפולרית מה שהיא אמרה) ולא מוכנה להתעסק בזה עכשיו כי יש את המשפחה ואת האנשים מסביב שישפטו, והיא חושבת שיהיה הכי טוב לטפל בזה אחרי הצבא כשזאת היא בזכות עצמה. אבל מי יודע, אולי המצב רק יחמיר עד הצבא?! אני כבר לא יודעת מה לעשות!