אני בזוגיות מזה 10 שנים, בשלב הזה כבר לא נשארו סודות ויותר מדיי הפתעות. אלא רק תחזוק של מערכת היחסים וניסיון לפלפל אותה לצד השגרה והאהבה.
אני חושב שמונוגמיה היא תפיסה מורכבת עם בעייה מושרשרת. מצד אחד אנחנו תמיד נמשך לאחרים ומצד שני אנחנו תמיד נשאף ונרצה אהבה. בד"כ מאותו אדם.
וככה רובנו חיים, עם אותו/ה בן/בת זוג לטוב ולרע. חלק פורקים את העניין של המשיכה עם פורנו, חלק מצליחים לפתוח את מערכת היחסים וחלק מתרחקים עם השנים ומערכת היחסים מסתיימת לה ואחרי כל הכאב שבפרידה ו/או בגירושים יש לפרודים/ות-גרושים/ות הזדמנות לנסות מחדש ולהתאהב מחדש.
עכשיו, טוב לי. אנחנו אוהבים עד השמים, לא תמיד מושלם אבל ככה זה, לא?
לפעמים אני פוגש נשים דרך העבודה, דרך חברים או סתם בבית קפה ואני יודע שיש לנו קליק. אני לא מעז לעשות שום דבר עם זה כי אין שום כוונה להרוס את מה שיש בינינו.
אבל עמוק בפנים, בא לי לקחת כמה צעדים קדימה ולפרטט, ליצור מתח רגשי ומיני ולדעת שעדיין יש לי את זה. אולי זה עניין של אגו ואולי זה עניין תאווה.
אני לא מחפש אהבה ולא מחפש סקס מהצד, פשוט חסר לי הריגוש של לגלות מישהי חדשה ולגרום לה להתעניין חזרה. ולפחות לדעת שאם הייתי בחיים אחרים, יכל להיות פה משהו מעניין ונפלא.
אלו מחשבות נורמטיביות או שאני מחפש הצדקה כדי לשחק באש?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות