המצב מתחיל לדכא אותי... פתחתי בפניו את הלב והוא חתך. איך להתמודד?

אז ככה. לפני ככמה שנים התחלתי להבין שאני נמשך לבנים, נכנסתי לדיכאון בעיקר בגלל החברה הלא מקבלת (בלשון המעטה) שאני חי בה.. החלטתי לפתוח חשבון אינסטגרם שני כדי שאוכל לעקוב אחרי עמודים ואנשים שאם הייתי עוקב דרך הרגיל אנשים היו מתחילים לחשוד. היו פעמים שאנשים שלחו לי שם הודעות בכדי להכיר, לא סירבתי.
אבל הקטע הוא שזה אף פעם לא עבד... פעם מישהו היה אובססיבי לראות תמונה שלי (אני לא אוהב להראות פנים בגלל שאני מאמין שצריך קודם להכיר ולאהוב את האופי של הבן אדם ורק אחרי זה לראות איך הוא נראה) לא הסכמתי. פעם אחרת התחלתי לדבר עם מישהו שלא היה הבן אדם הכי חכם שהכרתי.. והייתה עוד פעם שהתחלתי לדבר עם מישהו ואז הוא אמר לי שהוא "שכב חלקית" עם מישהו בן 20 ומשהו כשהוא בן 15, רק בגלל "שהוא רצה לדעת איך זה מרגיש", (מיותר לציין שחתכתי משם).
ואז אמרתי לעצמי שבתכלס כל מי שפה אלה אנשים שלא מצליח להם או שהם לא יכולים להרשות לעצמם לנסות בחיים האמיתיים, ושאין לי בתכלס מה לחפש פה. מחקתי הרבה אנשים שם, ונשארתי לעקוב רק אחרי עמודים ראשיים וכאלה. ככה גם נכנסתי לעיתים הרבה יותר רחוקות כי לא היה לי מה לעשות שם. ואז באחת הפעמים שכן נכנסתי ראיתי שמישהו שלח לי הודעה...
התחלנו לדבר ותאמת?. שממש נהנתי, הוא היה יותר חכם ונורמלי מכל אחד אחר שפגשתי שם. ואני די מתבייש לומר את זה אבל די התאהבתי באישיות שלו תוך כמה ימים שדיברנו, (גם ממנו ביקשתי שלא נשלח תמונה עדיין כי אני רוצה שנכיר קודם בלי לשפוט לפי היופי).. שלחנו חצאי פנים, תמונות מהילדות וכו'. הוא סיפר לי שהוא כבר התמזמז כמה פעמים ואפילו שכב עם מישהו יבש, הרגשתי די רע וקינאתי.. (הוא ידע את זה וזה היה ממש בסדר מבחינתו) הוא הרגיע אותי ואמר לי שזה בסדר. דיברנו שם כמו שני מאוהבים, התחלתי ממש לצפות להודעות ממנו. הוא גרם לי להרגיש משהו שאף אחד אחר בחיים לא גרם לי להרגיש..
ואז הוא שלח תמונה שלו (בלי פנים) וראו מה שהוא לבש אמרתי לו שאני לא מת על הסגנון שלו, הוא נעלב..
ביקשתי סליחה.. הרבה פעמים, הוא אמר שהכל בסדר.. יום אחרי זה שלחתי הודעה, הוא סינן כמה שעות ואז ענה. דיברנו קצת ורשמתי לב שהוא ממש מסנן ושזה נראה שאין לו חשק יותר. שאלתי אותו לגבי זה, הוא די התחמק ואז בסופו של דבר הוא אמר ש"הוא כן נהנה וכן היה לו כיף אבל הוא פשוט לא מרגיש ככה יותר, ושהוא כבר לא נהנה מזה" פייר? נפגעתי..
לא הבנתי איך זה שדיברנו איזה כמה ימים ברצף כמו איזה זוג.. החמאנו, הוא אמר שהוא בחיים לא יפגע בי ועוד..
פתאום זהו.. נמאס לו. ניסיתי לדבר איתו, להבין. הוא לא רצה
ואז קלטתי שאשכרה פתחתי את הלב שלי בפני מישהו (אני בחיייייים לא עושה דברים כאלה.) כן. סוג של התאהבתי בו ואז הוא פתאום חתך, כאילו שלא היה כלום בכמה ימים האלה. בכיתי, נסיתי להתעודד ואז הבנתי
אני גר בחור, כולם מתקדמים, כולם מנסים דברים, חווים את גיל ההתבגרות בדרך שבאמת צריך לחוות אותו ורק אני לא יכול.
אני כבר בן 16 ועוד אפילו לא התנשקתי. כשיש כולם בחוץ כבר עשו יותר מזה, אני יודע שתמיד אומרים שלא למהר עם זה רק בגלל שכולם עושים. הקטע הוא שכל החיים רציתי שכל הפעמים הראשונות שלי יהיו עם מישהו שאני באמת אוהב ואלה יהיו גם הפעמים הראשונות שלו (זה די הכאיב לי שהוא סיפר שהוא כבר עשה דברים). והתחלתי להבין שזה כמעט ולא מציאותי שאני אמצא מישהו שלא "ניסה" כבר..
אני לומד (כמו שכבר אמרתי בחור בארץ (מושב כזה...).. יש פה רק בית ספר אחד והוא דתי. שזה אומר שאני לומד כל יום עד השעה7-8 בערב) והאפשרות הכי קרובה שיש לי לתיכון רגיל (עם שעות נורמאליות) זה שעה נסיעה לכל כיוון. אז אני לא בדיוק יכול "לצאת ולהכיר אנשים" (איגי זו לא אפשרות), אני לא יכול לצאת מהארון כי אז מן הסתם יעיפו אותי מהבית ספר, וכל ה"חברים" שיש לי פה ישנאו אותי (כולם הומופובים בצורה מוגזמת), ההורים שלי לא יקבלו אותי.. בקיצור אני אגיע למצב שאני לא יוכל לצאת מהבית.
אז מה שאני אומר זה שאני מן הסתם לא אוכל להיות פתוח לאפשרויות ולהכיר אנשים עד שאהיה אחרי הצבא.. ושגם אם כן אני איכשהו אצליח להכיר מישהו הוא מן הסתם כבר ניסה דברים או שסתם יימאס לו (כמו שכבר קרה) והוא סתם יפגע בי בסופו של דבר. וזה נראה כאילו את גיל ההתבגרות כבר פיספסתי, את האפשרות לקבל מישהו "חדש" גם. וגם את האפשרות שבכלל תהיה לי אפשרות לנסות להכיר בצורה אמיתית ולא אונליין.... וזה ממש ממש מתחיל לדכא אותי שנדפקתי כלכך מכל הכיוונים.
אשמח לאיזה עצה או סתם עידוד..


ממש סליחה על החפירה (אני יודע שהרוב מן הסתם לא יטרחו לקרוא חצי מזה).
הייתי חייב לפרוק ולא היה לי איפה...