לומדת נהיגה כבר מלא זמן! מה לעשות?

היי כולם,
אני חייבת לפרוק ואשמח גם לעצות.
בפברואר התחלתי ללמוד נהיגה כשאני בת 16 ועשרה חודשים (כן באסה שלא התחלתי קודם...).
לקחתי שיעור אחד על אוטומט ושיעור אחד על ידני ובסוף החלטתי ללמוד ידני. ככה למדתי הרבה שיעורים לפעמים עם קצת הפסקות בין לבין.
אחרי כמה חודשים בסביבות שיעור 38-40 ניגשתי לטסט פנימי. באותו הזמן נכנסתי ללחץ היסטרי. לא הייתי מסוגלת לתפקד כמו שצריך. הייתי כל כך בלחץ שאני לא הצלחתי לזכור טוב אחר כך מה קרה. הייתי ממוקדת יותר מידי בלחץ כל הזמן. מיותר לציין שנכשלתי.
אחר כך המצב רק הידרדר. לא הצלחתי להאמין שנכשלתי בטסט הפנימי ועוד אחרי כל כך הרבה שיעורים התחלתי להיכנס ללחץ שאני כבר חייבת לגשת לטסט ועשיתי מלא טעויות בשיעורים. המרה שלי לא הבין מה עובר עליי. אחרי כמה זמן הוא הציע לי לעבור לאוטומט כשאני כבר בערך בשיעור 50 (!) כי זה יוריד מכמות הדברים שאצטרך לעשות במקביל וכך אני אהיה פחות לחוצה. הסכמתי לקחת שיעור על אוטומט לנסות. יום אחרי לקחתי שיעור על אוטומט, ונהגתי מדהים. הוא אמר שהוא יגיש אותי ישר מבחינתו לטסט, אז החלטתי לעבור לאוטומט. אבל לא יכולתי לגשת כי כמה ימים אחרי טסתי לשבועיים. כשחזרתי לארץ לקח עוד שבועיים עד שחזרתי ללמוד. נהגתי עדיין סבבה אבל לא הרגשתי שנוח לדבר עם המורה שלי על הטסט ועד שהחלטתי בסוף לדבר איתו על זה עבר דיי הרבה זמן (והוא ישר אמר לי כמובן לשלם את האגרה).
אחרי כמה זמן ניגשתי לטסט ראשון. השעה 7:15 יום ראשון אני הראשונה. לפני הייתי בלחץ היסטרי אבל בזמן הטסט הצלחתי קצת להשתלט על עצמי והצליח לי, עד שלקראת סוף הטסט לא שמתי לב למישהי שחיכתה ליד מעבר החצייה שיעצרו לה ובלמו אותי. כל כך התבאסתי אבל המשכתי בשלי עד סוף הטסט. לא הופתעתי לגלות שנכשלתי אבל זה ממש ביאס אותי ועוד אחרי שעצרתי לכל כך הרבה אנשים במהלך הטסט על טעות כזאת. כרגע אני ממשיכה בשיעורים מחכה לטסט הבא.
הדבר שאני הכי לא מצליחה להתמודד איתו זה המשפחה. בכל פעם שנפגשים עם המשפחה המורחבת שלי מישהו ישאל אותי על הנהיגה, ולא יפספס לומר שכבר עבר דיי הרבה זמן מאז שהתחלתי ואיך אין לי עדיין רישיון. לא סיפרתי להם שעברתי לאוטומט כי מבחינתם אין דבר כזה לא ללמוד על ידני (הם גם אלה שיכנעו אותי בהתחלה לעשות ידני). אני כבר לא יודעת מה לעשות. זה נושא שמעסיק אותי תמיד. כשאני רואה מכוניות נוסעות, עוד חברה שעברה טסט, בדרך לתיכון שכולם נוסעים באוטו.
ההורים שלי מדהימים. לא נותנים לי לשלם בעצמי למרות שעברו כל כך הרבה שיעורים (ולמרות שאני אומרת להם שאני יכולה לשלם) ותמיד מעודדים אותי שהכל בסדר וזה לא סוך העולם. אבל אני לא מצליחה להתמודד עם המשפחה המורחבת.
מחר אני הולכת לאירוע משפחתי ואני מרגישה חסרת אונים. אני מתה מפחד מהשיחה הקבועה הזאת עוד פעם על הנהיגה. אני לא מסוגלת לחשוב על שום דבר אחר וכל פעם באירועים האלה אני רק מנסה להתחמק משיחות עם אלה שאולי ישאלו. אני מספיק מבואסת מזה ואני לא צריכה שיזכירו לי על זה כל הזמן.
זה אחד הדברים שאני מרגישה שעשיתי בהם כל כך הרבה טעויות. שלמדתי על ידני, שאני ניגשת באזור שנחשב לקשה (יש לעיר שלי שתי ערים שאפשר לגשת בהם אבל כל המורים שמצאתי לידני הגישו בעיר הקשה יותר ונשארתי שם כשעברתי לאוטומט).
זהו, אני יודעת שזה ארוך תודה לכל מי שקרא ואשמח שתתנו עצות איך להתמודד עם זה, וגם עם הנהיגה.