המשפחה של החבר שלי מתייחסים אלי מזעזע, להעיף אותו לגמרי או שלהשאיר ידיד?

היי, אני עם בן זוג כבר שנתיים וחצי, אנחנו מכירים יותר מ3 שנים.
יש לו אחות קוקו בראש (שכולם אומרים את זה) בת 13 ששנאה אותי כי הוא יותר איתי מאשר איתה ותמיד כשבאתי אליהם התעללה בי, זרקה עלי נעליים, קיללה אותי חצי שעה, לא נתנה לנו להיות ביחד, החבר הזה חוץ מלהמשיך לאכול לא עשה עם זה כלום, ואחרי זה גם כל פעם כשיצאנו קנה לה מתנות.
שני ההורים שלו גם מתייחסים אלי מזעזע, מקללים אותי, צועקים עלי ובפעמים היחידות שבאתי אליהם פשוט גירשו אותי מהבית בטענה שהאחות שלו לא אוהבת אותי, מילא לבקש שאני לא אבוא יותר, אבל להעיף אותי מהבית כשאני כבר נמצאת שם?
בכל שאר הפעמים שבאתי לבתים של חברים קיבלתי יחס של מלכה, וההורים שלהם מאוד אהבו אותי.
החבר הזה גם כל שישי וחג הולך אליהם ואותי משאיר לבד.
הוא בן 27 ויש לו עוד אחות בת 24 וההורים שלו ושתי האחיות האלה כל הזמן מתקשרים אליו ואומרים לו תיפרד ממנה ומקללים אותי והוא פשוט לא עונה להם כלום ולא מגן עלי.
פעם אחת התעצבנתי ולא רציתי לסיים את זה ב1:0 אז החלטתי גם לשלוח לאחות הזאת והאימא שלה הודעות עם קללות וגם באתי לליד הבית שלהן וגם קיללתי אותן בחזרה, הן הלכו והגישו *עלי* תלונה במשטרה, עצרו אותי ואמרתי שזה כי גם הן קיללו אותי ואמרו לי במשטרה יש לך הוכחות? אמרתי שלא ואז הם עשו לי פרצוף ש״אז אין מה לעשות״. בכיתי בתחנת משטרה 3 שעות, ופתחו לי גם תיק פלילי, התנהגו אלי כמו עצורה ולקחו לי גם את הפלאפון וכל מה שהיה לי בכיסים ואחרי החקירה עוד צילמו אותי ולקחו לי תביעות אצבעות ורוק, התנהגו אלי כמו אחורנת העבריינים כשאני ממש לא כזאת, זה היה מזעזע. אחרי זה גם שלחו לי הזמנה לדיון בבית משפט ב10:20 כי האימא הזאת ביקשה שיתנו לי ממנה צו הרחקה לצמיתות בזמן שהייתי אמורה לעבוד אז ביטלתי יום עבודה בגלל זה ואז ה״חבר״ הזה דיבר עם אמא שלו ואמר שאני לא אגיע אליהם ושתבטל את הדיון בבית משפט, לבסוף היא ביטלה.
לא כזה יש לי עוד חברים ואני לא בקשר המשפחה שלי כי הם היו נוראיים.
אני כל שישי ובכללי בקושי יוצאת בכלל לאנשהו, ואם כן זה רק איתו, פעם לסרט, פעם לבר, אנחנו בקושי מדברים ביציאות האלה גם בכלל...
אני בקושי מדברת איתו או משתפת אותו במשהו, אני מרגישה כמו גרושה.
אני יודעת שאם נתחתן חלילה נהיה בסוף גרושים וההורים שלי גרושים ואני יודעת כמה שזה נורא הורים גרושים, זה נורא להיות ילד להורים גרושים, נורא להיות גרוש, וגם להורים של ההורים שלי היה קשה עם זה שהילד שלהם גרוש, כמה שנים אחרי שאימא שלי התגרשה אמא שלה (סבתא שלי) מתה מסרטן ואימא שלי אמרה שזה היה כנראה מהלחץ שהיא נכנסה אליו כשהבת שלה התגרשה.
יש לי יחידת דיור משלי שלא כזה יש בה מקום לשניים והוא רוב הזמן בבית שלו עם ההורים ויש לו מפתח ליחידת דיור שלי והוא בא אלי לפעמים וחוץ מ״שלום״ אנחנו בקושי אומרים אחד לשני משהו.
הוא הבן זוג הראשון שלי בחיים.
אני כבר לא מגדירה אותו כבן זוג, סתם ידיד, יש דברים שהוא עוזר לי בהם מדי פעם, עוזר בתשלום על שכר דירה, מכין לי אוכל לפעמים, בדרך כלל משלם עלי ביציאות, היה פעמים שלא היה לי כסף ורציתי לקחת הלוואה והוא אמר לי אל תקחי הלוואה זה מסוכן ונתן לי כסף כדי שלא אקח הלוואה, חזרתי גם אתמול מחופשה באילת ואני גרה בקומה שלישית בלי מעלית ובדרך לחופשה ובחזרה ממנה סחב לי את המזוודה בכל המדרגות והסיע אותי לתחנה מרכזית.